2009

בדצמבר


אירועים וכנסים

חנוכת היחידה לסובלנות ואי סובלנות במזרח התיכון ע``ש זאב ורד


הפקולטה למדעי הרוח ע"ש לסטר וסאלי אנטין
, המכון לחקר האנטישמיות והגזענות בימינו ע"ש סטפן רוט
27.12



"חציו אדם חציו קוף"


משמעות התואר באבולוציה של האדם, הרצאה השנייה לשנת תש"ע בסדרה "מדע ודעת", מרצה: פרופ` יואל רק, המחלקה לאנטומיה ואנתרופולוגיה, הפקולטה לרפואה ע"ש סאקלר
סדרת ההרצאות מיועדת לכל קהילת האוניברסיטה 
הסגל האקדמי, המנהלי, הטכני והסטודנטים



תרבות הילד והנוער


לראשונה בישראל! מסלול לימודים לתואר השני למחקר תרבות הילד והנוער במסגרת היחידה למחקר התרבות בפקולטה למדעי הרוח. הלימודים במסלול הם בעלי אופי בין-תחומי. במהלכם יעסקו התלמידים בתרבות הילד והנוער בהיבטים ההיסטוריים, החברתיים והמעשיים המגוונים שלה. הלימודים יקנו ידע ויכולת מחקרית של תרבות הילד והנוער, וכן אפשרויות להתנסות מעשית.
הלימודים במסלול מיועדים לתלמידים המבקשים ללמוד את התחום ולחקור אותו בלימודיהם לתואר השני והשלישי במוסד להשכלה הגבוהה. בנוסף מיועדים הלימודים למי שעוסקים בפועל במקצועות השונים של תרבות הילד והנוער, כגון, אנשים העובדים במקצועות ההוראה, העיתונות והתקשורת, הספרות לילדים ולנוער, הספריות והמדיה, ויוצרים בתחום של תרבות הילד והנוער.
התלמידים יוכלו לבחור בין שלושה מסלולים: מסלול עם תיזה | מסלול בלא תיזה | ומסלול בלא תיזה עם התנסות מעשית.




מינויים ופרסים

LIFETIME ACHIEVEMENT AWARD לפרופ` אילנה שוהמי מאירגון ILTA

בית הספר לחינוך ע"ש חיים וג`ואן קונסטנטינר 
Prof. Elana Shohamy -- Winner of the UCLES/ILTA Lifetime Achievement Award

On behalf of the review committee for the UCLES/ILTA Lifetime Achievement Award (consisting of Sarah Briggs, Nick Saville, Carolyn Turner and myself) it is a great pleasure to announce that after carefully considering the several highly meritorious nominations received from the field, Professor Elana Shohamy has been selected to receive the Lifetime Achievement Award to be presented at the 32nd ILTA/LTRC meeting which will be held in Cambridge, UK in April 2010.

Over a long career, Elana has maintained her programme of empirical research, her insider
critical critique of the basis of language assessment and her concern for understanding the interaction between language assessment and language policy. After completing her PhD at the University of Minnesota in 1978, she soon started to raise questions about the nature and use of tests. It is particularly in this area that her influence has been most felt: her recognition of the power of tests, whether in education or in immigration, built the critical link between testing and language policy, showing language tests to be one of the most common instruments for enforcing language policy; her influence was the core of the growing emphasis on ethics.
In her career, she has built a number of significant tests and has made major contributions to the understanding of washback and other key research areas. The quality of her research and scholarship has built her a major place as a leader in the field, combining academic and professional activities. Furthermore, her example and teaching have built a generation of language testers who look to her as a leader. She is Professor of Language Education at Tel Aviv University but she has taught at a large number of universities in various parts of the world, was the research director at the National Foreign Language Center in Washington, DC, and is affiliated with CALPER (Center for Advanced Language Proficiency Education at Research) at the Pennsylvania State University.
She was one of the founders of an early national language testing group (ACROLT), chaired the AILA Commission on Language Testing and Evaluation, and served as President of ILTA in 1999. Apart from her own extensive list of publications, she has played a major role in editing, serving on the editorial boards of Language Testing, Language Assessment Quarterly and the Modern Language Journal and as founding co-editor of Language Policy.
Because of her many significant contributions over the years, the committee is pleased to announce that Professor Elana Shohamy has been selected to receive the 2010 UCLES/ILTA Lifetime Achievement Award.
J Charles Alderson
Chair, 2010 UCLES/ILTA Lifetime Achievement Award Committee



הפרופ` אברהם טל - זוכה פרס ישראל לבלשנות העברית


בנימוקים למתן הפרס נכתב, בין השאר, כי הוא ראוי לפרס "על הישגיו המצוינים בחקר מסורות השומרונים וחקר לשונות התרגומים, במילונאות ובעבודתו כעורך המילון ההיסטורי ללשון העברית ועל תרומתו בהעמדת תלמידים חשובים". פרופ` טל נולד בשנת 1931 ברומניה, היה חבר פעיל בתנועת "הנוער הציוני" ועלה לישראל בשנת 1950. ב-1962 סיים את לימודי התואר הראשון בחוגים ללשון העברית ולמקרא באוניברסיטת תל אביב, ואת התארים המתקדמים למד באוניברסיטה העברית בירושלים. במקביל, החל ללמד באוניברסיטת תל אביב.



זכייה בפרס רוטשילד – פרופ` רובינשטיין


פרופ` אריאל רובינשטיין מביה"ס לכלכלה ע"ש איתן ברגלס, הפקולטה למדעי החברה ע"ש גרשון גורדון זכה בפרס רוטשילד לשנת 2010 בתחום מדעי החברה. פרופ` רובינשטיין זכה בפרס על מחקריו פורצי הדרך ותרומתם לעיצוב התיאוריה הכלכלית המודרנית, על תרומתו בתחום תיאורית הכלכלה ותורת המשחקים, בהצגת גישה אסטרטגית לבעיית המיקוח ובניית מודלים מקוריים של רציונאליות חסומה.
פרס רוטשילד מוענק מאז שנת 1959 לחוקרים מצטיינים בתחומים: מתמטיקה, מדעי הפיזיקה, מדעי הכימיה, מדעי החיים, חקלאות, הנדסה, מדעי הרוח, מדעי היהדות ומדעי החברה.
לאתר של פרס רוטשילד




קצרים

התמודדות עם מצבי לחץ, משברים וטראומות


בביה"ס לעבודה סוציאלית ע"ש בוב שאפל
בפקולטה למדעי החברה ע"ש גרשון גורדון תפתח בשנת הלימודים תש"עא תוכנית לימודים חדשה באנגלית לתואר שני. התוכנית תעסוק בסוגיות של התמודדות עם מצבי לחץ, משברים וטראומות.



סטודנטים על גלגלים


יצא לדרך "פרויקט אופניים בקמפוס". כמאה זוגות אופניים פוזרו בכניסות לפקולטות ובצירים ראשיים ברחבי הקמפוס. הפרויקט מאפשר לסטודנטים להתנייע בקמפוס בדרך נוחה, מהירה ו"ירוקה". את האופניים ניתן לקחת ולהחזיר לכל אחת מהעמדות הפזורות ברחבי הקמפוס. למעוניינים בקסדת רכיבה למען שמירה על הבטיחות, ניתן לקבל קסדה רכיבה במרכז השירות של אגודת הסטודנטים.



אתר סדנת ת"א למדע, טכנולוגיה וביטחון


השקת אתר חדש לסדנת ת"א למדע, טכנולוגיה וביטחון. כמו כן, קבוצה חדשה נפתחה בפייסבוק - הבלוג של פרופ` יצחק בן ישראל



"COSMOLOGY: WMAP AND BEYOND"

המכון ללימודים מתקדמים ע"ש מורטימר וריימונד סאקלר: פרופסור דיוויד ספרגל , פרופ` לאסטרונומיה במחלקה למדעי האסטרופיזיקה אוניברסיטת פרינסטון ארה"ב
ביה"ס לפיזיקה ולאסטרונומיה - סמינר באסטרופיסיקה



ברית הזוגיות


כנס בנושא החשוב והמרתק, בעל השלכות משמעותיות על הציבור בישראל. הפקולטה למשפטים ע"ש בוכמן



האתגרים הביטחוניים של המאה ה-21: "החזון הבינלאומי מול המציאות האזורית"


הרצאות הכנס השנתי ה-3 של המכון למחקרי ביטחון לאומי בשידור ישיר באתר המכון



גילו לראשונה עצם קטן בשוליה המרוחקים של מערכת השמש


צוות חוקרים אמריקאי-ישראלי גילה עצם בחגורת קוויפר שגודלו קטן מקילומטר. הגילוי מתפרסם בגליון Nature מ-17 בדצמבר 2009. העובדה שעד כה גילו החוקרים רק עצם אחד כזה רומזת לכך שהעצמים הגדולים בחגורת קוויפר נהרסים בהתנגשויות.

חגורת קוויפר נמצאת בשוליה המרוחקים של מערכת השמש, והיא משתרעת מעבר למסלולו של כוכב הלכת נפטון, במרחק של בין 30 ל-50 יחידות אסטרונומיות (יחידה אסטרונומית = כ-150 מליון ק"מ, המרחק שבין כדור הארץ והשמש). החגורה מורכבת מעצמים שעשויים מסלעים וקרח, הנחשבים שרידים של מערכת השמש הקדומה. בעצמים בחגורת קוויפר שגודלם פחות מקילומטר לא ניתן לצפות ישירות באמצעות טלסקופ. עם זאת, ניתן בעקרון לגלותם כאשר הם מסתירים כוכבים מרוחקים. בעבר כבר דווח על גילויים של עצמים כאלה, אך גילויים אלה לא נחשבו מאוד אמינים בגלל בעיות שונות בתהליך המדידה ובתוצאות עצמן.

במחקר הנוכחי השתמשו החוקרים, בראשות תלמידת המחקר הילקה שליכטינג, מהמכון הטכנולוגי של קליפורניה (Caltech), במאגר נתונים ארכיוני של ה-FGS (Fine Guidance Sensors), אחד מהמכשירים המורכבים על גבי טלסקופ החלל ע"ש האבל. ייעודו העיקרי של המכשיר הוא הנדסי: המכשיר צופה בכוכבים שנבחרו מראש על מנת לאפשר כוון מדויק של הטלסקופ הראשי. עם השנים הצטבר מאגר גדול של תצפיות העזר הללו. המיוחד בתצפיות אלו הוא קצב התצפית הגבוה, כ-40 מדידות בשניה, קצב המתאים במיוחד לגילוי אירועי הסתרה ע"י עצמים בחגורת קוויפר, שנמשכים רק עשיריות שניה ואף פחות. שליכטינג ועמיתיה סרקו את המאגר בחיפוש אחר החתימה האופיינית לאירועים כאלה. שיטת החיפוש מתאימה במיוחד לגילוי עצמים בחגורת קוויפר שגודלם כמה מאות מטרים.

העצם שגילו החוקרים הוא בגודל של כחצי ק"מ, והוא נמצא במרחק של כ-45 יחידות אסטרונומיות מהשמש. עד כה סרקו החוקרים נתונים שהצטברו במשך כ-4.5 שנים. העובדה שבינתיים הם גילו רק אירוע אחד של הסתרה מאששת תיאוריות על פיהן העצמים הקטנים יותר בחגורת קוויפר נהרסים ע"י התנגשויות, תהליך המתאים גם להסביר תצפיות על חומר מסביב לכוכבים אחרים.

חמישה חוקרים ישראלים שותפים במחקר: פרופ` ראם סרי מהאוניברסיטה העברית (מנחה עבודת הדוקטורט של הילקה שליכטינג), ד"ר ערן אופק מהמכון הטכנולוגי של קליפורניה, ד"ר אבישי גל-ים ממכון ויצמן למדע, פרופ` שי צוקר מאוניברסיטת תל-אביב ופרופ` מריו ליביו מהמכון המדעי של טלסקופ החלל ע"ש האבל.



הכינוס הישראלי ה- 14 להנדסת חומרים


בכינוס אשר נערך באוניברסיטה השתתפו למעלה מ- 650 איש מ- 13 מדינות שונות. זהו כנס החומרים הגדול ביותר שנערך אי-פעם בישראל. במסגרת הכינוס נדונו נושאים בחזית המדע והטכנולוגיה, כגון ננו-חומרים וננו-טכנולוגיות, חומרים בביולוגיה וברפואה, חומרים למערכות אנרגיה, חומרים לסביבת חלל, ושיטות אפיון מתקדמות. בין השאר השתתפו בכנס: Prof. Akihisa Inoue – נשיא אוניברסיטת Tohoku ביפן,
Prof. Seeram Ramakrishna – סגן הנשיא למו"פ ב- National University of Singapore,
Prof. Subra Suresh – דקאן הפקולטה להנדסה ב- MIT בארה"ב, Prof. Tetsuya Osaka – מנהל מכון המחקר למדע והנדסה באוניברסיטת Waseda ביפן, Prof. Ed Schlesinger – ראש המחלקה להנדסת חשמל ומחשבים באוניברסיטת Carnegie Mellon בארה"ב, ועוד.



רובוטיקה וסנסורים


סדנת תל אביב למדע, טכנולוגיה וביטחון
ע"ש פרופ` יובל נאמן, כנס מס` 52 
22 בדצמבר 2009
הפקולטה למדעי החברה ע"ש גרשון גורדון
התכנית ללימודי ביטחון
בית הספר לממשל ולמדיניות ע"ש הרולד הרטוך



פיתוח מערכת שתקשה על בוטים להירשם לאתרים ולהתחזות למשתמשים בשר ודם

למאמר המדעילסרטון ביוטיוב המסביר את הפיתוח
הקפצ`ה – אותו רצף אותיות וספרות המופיעות מעורבלות בתוך תמונה, המשמש לאימות העובדה שמשתמש בשר ודם הוא שפתח את החשבון – קלה מדי לפיענוח, ולכן כדאי להחליפה בתמונות מעורבלות בעתיד, במקום לזהות רצף אותיות וספרות כדי להוכיח שאנו בני אדם ולא "בוטים", בעת ניסיון לפתוח חשבונות באתרים, נצטרך לזהות תמונות או קטעי וידאו שעברו ערבול. כך עולה ממחקר שפרסמה קבוצה של חוקרים מאוניברסיטת תל אביב, מאוניברסיטת המלך עבדאללה בסעודיה ומטאיוואן, בראשותו של פרופ` דניאל כהן-אור מביה"ס למדעי המחשב ע"ש בלווטניק באוניברסיטת תל אביב.



כולנו מכירים את המצב הזה. כאשר אנו נרשמים לאתר כלשהו באינטרנט (ואפילו מבקשים להגיב בפורומים) בשלב כלשהו אנו נתקלים במסך ובו תמונה קטנה שבתוכה משולבים כמה אותיות ומספרים (המכונה CAPTHCHA), ואנו פשוט מתבקשים להעתיק אותם ורק אם עשינו זאת נכון, המערכת מאפשרת לנו להמשיך בפעולה.



הרעיון הוא שרק בני אדם יוכלו לפתוח חשבון, ולא תוכנות "רובוטים", שכותיבהם מנסים לנצל לרעה את האפשרויות הטמונות בבעלות על חשבון באתרים כגון אתרי רשתות חברתיות, מוסדות פיננסיים וכיוב`.



אך כנראה שהפתרון הזה אינו מספק. לפני כחודש דיווחה חברת האנטי-וירוס AVG כי האקרים הצליחו למצוא דרכים לפתוח באופן אוטומטי פרופילים חדשים באחד מאתרי הרשתות החברתיות באמצעות פיצוח מנגנון ה-CAPTHCA. אותם חשבונות שימשו להפצת דואר זבל וקישורים לאתרים המכילים קוד עוין (וירוסים, סוסים טרויאנים וכו`).



פרופ` כהן-אור, מומחה לתחום הגרפיקה הממוחשבת, אומר כי אין בעיה לפרוץ את המנגנונים הללו וכי ניתן לעשות זאת אפילו כתרגיל בקורס אקדמי. אחת הסיבות העיקריות לכך היא שמאגר הספרות והאותיות הוא מאגר סופי וכמה שלא יעוותו אותן, עדיין צריכים להתחשב במשתמש שיידע לזהות את האות, והאלגוריתם המנסה לפענח יכול להתאים את האות המתבקשת גם לאחר עיוותה. הפתרון שמציע כהן-אור הוא הצגת תמונה שבה כל פריט הוא סתמי אך העין רואה את התמונה הכוללת, או לחילופין הקרנת קטע וידאו מעורבל, שרק עצם אחד בתוכו נע, ועל המשתמש לזהות את העצם.

את פתרון הזיהוי החזותי פיתחה קבוצת חוקרים מביה"ס ללימודי המחשב באוניברסיטת תל אביב בה חברים בנוסף לפרופ` כהן-אור גם ליאור וולף וחזי ישורון, ביחד עם פרופ` נילוי מיטרה מהמכון הטכנולוגי של דלהי בהודו ואוניברסיטת המלך עבדאללה למדע וטכנולוגיה בערב הסעודית ושני חוקרים מטאיוואן. הפיתרון יוצג בכנס הבינלאומי לגרפיקה ממוחשבת ACM - SIGGRAPH Asia שייפתח ביפן ב-13 בדצמבר.



"הטכניקה שפיתחנו בונה בעצם על היכולת האנושית להתבונן בתמונה ולהבחין בדמות הבוקעת מתוך התמונה המעורבלת. כאשר אנו מתבוננים בכל חלק של התמונה לחוד אנו רואים צברים של צורות לא ברורות ואולם כשמסתכלים על כל התמונה, המוח האנושי מסוגל לקלוט והרכיב את את הדמות.
"ניתן לומר שבמקרה זה השלם גדול בהרבה מסכום חלקיו", אומר פרופ` כהן-אור. "בתחום זיהוי תבניות תצורה, הפער בין היכולת האנושית ליכולת המחשב היא עצומה. אנו מערבלים את התמונה בדרך כזו שהיא תכביד מאוד על אלגוריתם שינסה לפתח משהו, בה בשעה שעין אנושית תתפוס במה מדובר."
השלב הבא היה לפתח את אותה שיטת ערבול לוידאו, ומסתבר שלעין האנושית קל מאוד להבחין בעצם נע ואף לזהות אותו, אך למחשב, הבוחן פריים אחרי פריים תהליך העקיבה והזיהוי מורכב עוד יותר ויהיה לו קשה ביותר לפענח את הדמות.
לדברי פרופ` כהן-אור, דרוש עוד פיתוח כדי שניתן יהיה לעשות שימוש מעשי בטכניקה הזו באופן מעשי.



פרופסור ג`רמיה אוסטריקר


קרן ריימונד ובברלי סאקלר
פרופסור אוסטריקר למדעים אסטרופיזיקליים אוניברסיטת פרינסטון ארה"ב, אורח ההרצאות המיוחדות בפיזיקה ע"ש אמיליו סגרה, מיסודה של קרן ריימונד ובברלי סאקלר 
הרצאה באסטרופיזיקה
ע"ש ג`ון בקל – 2009/2010
דברי פתיחה: פרופ` דן מעוז
ראש החוג לאסטרופיזיקה
ביה"ס לפיזיקה ולאסטרונומיה
ע"ש ריימונד ובברלי סאקלר



סוד


הכנס השנתי התשיעי של התכנית לפסיכותרפיה ובית הספר לפילוסופיה
28-29 בדצמבר 2009 דברי ברכה פרופ` דני לויתן, רקטור אוניברסיטת ת"א
פרופ` יוסי מקורי, דקאן הפקולטה לרפואה
פרופ` שלמה בידרמן, דקאן הפקולטה למדעי הרוח
ד"ר שלמה מנדלוביץ, ראש התכנית לפסיכותרפיה



שקיפות ואתיקה בארגונים וסביבתם

הפקולטה לניהול - ביה"ס למוסמכים במינהל עסקים ע"ש ליאון רקנאטי. כנס מחקר בנושא יו"ר הכנס: פרופ` לחמן, ראש מרכז דוב יזרעאלי לשקיפות ואתיקה בארגונים



The Fools’ Journey

הפקולטה לאמנויות ע"ש יולנדה ודוד כץ, החוג לתולדות האמנות בערב עיון והשקת ספרה החדש של פרופ` יונה פינסון
A Myth of Obsession in Northern Renaissance Art




פוקוס

banner-focus-h.jpg
דילמת האסיר של החיידקים


מחקר של קבוצה בראשותו של פרופ` אשל בן יעקב המתפרסם בכתב העת המדעי PNAS
תהליך קבלת החלטות נעשה תמיד תחת לחץ. כולם מכירים את הצורך לנסות לדחות החלטות חשובות עד הרגע הממש אחרון אבל כנראה שיש יצורים שעושים זאת טוב מאיתנו ושיש לנו מה ללמוד מהם – החיידקים.
במאמר המתפרסם היום (ב`) בכתב העת המדעי PNAS (רשומות האקמדיה הלאומית האמריקנית למדעים), כותבים פרופ` אשל בן-יעקב מביה"ס לפיסיקה ואסטרונומיה ע"ש ריימונד ובברלי סאקלר באוניברסיטת תל-אביב ושותפיו מהמכון לפיסיקה ביולוגית תיאורטית באוניברסיטת קליפורניה בסאן-דייגו כי גם עבור חיידקים החיים מורכבים ולחוצים בו זמנית. כיצד הם מתמודדים עם מצוקה?, האם אסטרטגיות ההתמודדות הללו יכולות להיות מתוארות ברמה המולקולרית?
חיידקים חיים במושבות גדולות בהו מספר החיידקים עשוי להגיע עד פי 100 ממספר האנשים על כדור הארץ. המחקר החדש הראה כיצד במצב עקה החיידקים במושבה מתקשרים באמצעות מסרים כימיים כאשר כל חיידק מתבצע תהליך קבלת החלטה מתוחכם. תהליך בו הוא משתמש ברשת מורכבת של גנים וחלבונים לביצוע חישובי סיכוי מורכבים תוך שימוש בתורת המשחקים.
חיידקים רבים מגיבים לעקה כגון רעב, רעלים, נזק ל-DNA וכו` באמצעות יצירת נבגים – גרסאות רדומות ועמידות מאוד של החיידק שתוכלנה להתפתח ולהתעורר לחיים כאשר התנאים יישתנו לטובה. בתהליך זה מעורבים למעלה מ-500 גנים, ובחיידקים שנבדקו - Bacillus subtilis, הוא נמשך כעשר שעות. התהליך מסתיים במות תא האם כאשר ה-DNA המקורי של החיידק מתפרק, בעוד שכפול שלו הועתק לתוך נבג, תהליך שאינו קיים אצל יצורים עילאיים יותר - שם יש רק שתי אפשרויות – חיים או מוות. ואולם חלק קטן מהחיידקים עוברים למצב אחר המכונה COMPTEENCTE (בתרגום חופשי – יכולת). זהו מעין מצב ביניים שבו ה-DNA עטוף במעטפת המאפשרת לו עדיין לקלוט חומרים מהסביבה אך הם עדיין לא נבגים.
במקרה כזה הם יכולים לקלוט DNA של חיידקים שהפכו לנבגים ואשר התפזר בסביבה ולחפש בו למשל רצפים עמידים לאנטיביוטיקה (אם העקה נגרמה כתוצאה מאנטיביוטיקה) או לצרוך אותם כמזון (אם העקה נגרמה כתוצאה מהרעבה). מצב ביניים זה מאפשר למעט החיידקים שבחרו בו לשרוד גם אם הסביבה לא השתנתה, ולחזור מיד לחיים מלאים (כולל רביה באמצעות שכפול) מיד כאשר התנאים חוזרים למצבם הרגיל בלא צורך להפוך לנבגים. היתרון של מצב זה הוא חזרה מהירה למצב נורמאלי, החסרון – המוות במקרה והתנאים לא משתפרים הוא סופי וה-DNA של החיידק אובד לנצח.
לחיידקים אכן יש בעיה, אם לא יודו (או במקרה שלהם יעברו למצב `יכולת`) הם עשויים מצד אחד לזכות בחיים בחזרה במידה והתנאים ישתפרו כשבינתיים הם ניזונים משרידי חבריהם שהחליטו להפוך לנבגים, ומצד שני למות סופית אם חבריהם לא יהפכו לנבגים וכולם יחליטו על מצב יכולת או אם המזון לא יספיק ותנאי העקה יתגברו. ואכן מהמחקר עולה כי רק כ-10% מהחיידקים בוחרים במצב זה.
וכאן נכנסת לתמונה תורת המשחקים, ובמיוחד משחק פשוט במסגרתה – דילמת האסיר. דילמת האסיר הקלאסית מסופרת בדרך כלל על שני אסירים שניתנת להם הצעה – אם אחד מהם יודה בפשע והשני לא, זה שהודה יקבל שנתיים מאסר וזה שלא הודה יקבל 6 שנות מאסר. אם שניהם יודו – הם יקבלו 4 שנים, ואם אף אחד מהם לא יודה, שניהם יצאו לחופשי. לכאורה הפיתוי הוא לא להודות, אך אי אפשר לדעת האם השני הודה ובכך האסיר שלא הודה גרם לכך שישב יותר זמן בכלא.
בניגוד לדילמת האסיר הרגילה בה יש שני משתתפים, בתורת המשחקים של החיידקים מספר המשתתפים יכול להיות עד פי 100 ממספר האנשים על כדור הארץ. ושנית – יש להם זמן קצוב לקבלת ההחלטה.
"פה זו דילמת אסיר יותר מורכבת " אומר פרופ` בן-יעקב, כל חיידק צריך להחליט אם לשתף פעולה (שכולם יהפכו לנבגים) או לא לשתף פעולה (מצב יכולת) ולהרוויח אבל להבדיל מהמבחן של דילמת האסיר פה יש שעון שמתקתק. יש להם שעון פנימית מעיין טימר שמודד כמה זמן יש להם עד שהם מקבלים את ההחלטה להפוך לנבג או לא, בתלות בעקה ובמסרים כימיים שהם מקבלים מחיידקים אחרים.
בזמן קבלת ההחלטה, כל חיידק שולח מסרים לסביבה שאומר מה הכוונות שלו – אם הוא מתכוון לעשות ספורמציה (לייצר נבג) או קומפיטנס (יכולת) ובוחן מה הכוונות של חיידקים אחרים ומה העקה שלהם. ואז הוא מחליט אם הוא עובר למצב יכולת או מנסה לייצר נבג. לדברי פרופ` בן יעקב החיידקים בדרך כלל לא מרמים את חבריהם ומודיעים להם באמצעים כימיים אם הם הופכים לנבג או עוברים למצב יכולת, ולכן לרמאים יש סיכוי לנצח את המערכת. בנוסף, חיידקים שלא רוצים לרמות, משהים את החלטתם עם טיימר (שמשכו תלוי בעוצמת העקה ועשוי להשתנות אם העקה מחמירה או מוקלת), ובסופו של דבר רואים מה החליטו חבריהם. במאמר החדש מוצג מודל המפענח כיצד החיידקים משתמשים ברשתות של גנים וחלבונים משמשת לחישוב סיכונים ואת עקרונות תורת המשחקים על פיה הם פועלים.
דילמה דומה עוברת היום על אזרחים רבים ששואלים האם להתחסן או לא להתחסן בפני שפעת החזירים בשל שמועות לפיהן תופעות הלוואי של החיסון מסוכנות. נאמר לשם הדוגמה שהממשלה היתה דורשת מכולם להתחסן בתוך חודש. אם כולם יתחסנו אולי לא כדאי לנו להתחסן כדי לא לחטוף את תוצאות הלוואי (בהנחה שיש כאלה) כי ממילא המחלה תיבלם לפני שתגיע אלינו?
בחודש הזה עלינו ללמוד על הכוונה של התושבים האחרים בקרבתנו. רמת העקה במקרה זה היא מספר החולים בסביבתנו. ככל שמספר זה גבוה יותר, ניטה יותר לקבל החלטה להתחסן. מצד שני, בגלל אותה סיבה יותר אנשים בסביבתנו יחליטו להתחסן ואז שוב אולי כדאי לא להתחסן כי התחלואה תיבלם. אילו היינו חיידקים היינו משווים את מספר הנדבקים ואת קצב החיסונים, ומבצעים אופטימיזציה.
"מה שהראינו במאמר זה איך החיידקים עושים את החישוב המורכב הזה ועל פי איזה עקרונות. ,למדנו כלל פשוט - כל מי שנדרש לקבל החלטה בזמן לחץ ובייחוד החלטה של חיים ומות,עדיף שיחכה, יבדוק את מגמות השינוי, יעבד לעומק את הסיכויים והסיכונים לטווח הארון ורק אז יגיב." מסכם פרופ` בן-יעקב.



סיור לימודים ברומא


תלמידי הסטודיו של ד"ר ערן נוימן והגב` אילה רונאל מביה"ס לאדריכלות ע"ש דוד עזריאלי, הפקולטה לאומניות ע"ש יולנדה ודוד כץ בסיור לימודים ברומא, כחלק מלימודיהם על מורפולוגיה דיגיטאלית חדשה לאדריכלות.



המכון ללימודים מתקדמים ע"ש מורטימר וריימונד סאקלר

המכון הוקם ככלי לקידום מצוינות אקדמית באוניברסיטת ת"א. מטרתו להעצים ולפתח את המחקר הקיים באוניברסיטה בתחומים שונים במישור המקומי ובמישור הבינלאומי. המכון מזמין למפגשים עם חוקרים מרצים מומחים בתחומים רבים ומגוונים. במהלך דצמבר יתקיימו ההרצאות: פרופ` שעיה כהן, מנהל המרכז ללימודי יהדות באוניברסיטת הרוורד, קמברידג` ארה"ב; פרופ` לב ליפטוב מנהל המחלקה לפיסיקה תיאורטית במכון לפיסיקה גרעינית, סנט פטרסבורג גטצ`ינה, אולובה רוזצ`ה רוסיה, פרופ` הנרי אורלנד – עמית המכון, פרופ` ברנרד לואיס – עמית קבוע במכון, פרופ` דיוויד ספרגל – מרצה המכון, פרופ` ג`וזף הלפרן – מרצה המכון, פרופ` דן פורטנוי - מרצה המכון



"הפולמוס העיתונאי והתקשורתי"


החוג לצרפתית וקבוצת המחקר ADARR בכנס העוסק בשיח הפולמוסי על היבטיו השונים: סגנון, שכנוע, אגרסיביות מילולית, תרבות הדיון וליבון סוגיות ציבוריות העומדות במרכזם של ויכוחים פומביים סוערים. בכנס השתתפו בין היתר פרופ` רות עמוסי (תל-אביב), פרופ` רוזלין קורן (בר-אילן) וכן פרופ` מרסל בורז`ר (לוזאן), ד"ר רפאל מיכלי (לוזאן) ופרופ` סופי מוריאן (פריז-3).



פרופ` דן זכאי - מה גורם לנו לסכן את הכסף שלנו?


למה חשוב לדעת מהו הגורם לנטיות שלנו להסתכן? על פסיכולגיה, בריאות והנטיה שלנו לסכן השקעות  האם החלטות ההשקעה שלנו או של מנהל התיקים שלנו רציונאליות? האם תכונות חיצוניות או הרגלים מסוימים עשויים להעיד על רמות הסיכון שניטול או על הנטייה שלנו חסוך לעתיד? ניתוח היבטים ותהליכים פסיכולוגים בעולם ההשקעות, היא תופעה ההולכת ומתפתחת בשנים האחרונות. מסתבר שישנם לא מעט גורמים המשפיעים על הנטיות שלנו לקחת סיכון. פרופ` דן זכאי מאוניברסיטת ת"א ערך כמה מחקרים בעזרתם הצליח להגדיר כמה גורמים כאלו. גורם אחד כזה הוא המודעות לרמת הסיכון. על פי תוצאות מחקר שביצע פרופ` זכאי מסתבר שקשישים החוצים כביש במעבר חציה מרומזר מסתכנים יותר מאשר אלו שעוברים שלא במעבר חציה. הסיבה לכך היא שאותם זקנים מרגישים בטוחים כשהם עוברים במעבר חציה ולכן הם נוטים להיות פחות זהירים וזאת למרות שישנם סיכונים גם שם. 
תוצאות המחקר הראו שלעיתים אנשים נוטלים סיכונים למרות שהם כלל לא חשים שהם נוטלים סיכון. "תפיסת הסיכון שלהם אומרת להם שהם נמצאים במצב בטוח", אומר זכאי, "והשאלה היא עד כמה האדם באמת לוקח סיכון אם הוא לא מודע לזה שהוא לוקח סיכון בכלל". גורם נוסף ללקיחת סיכונים הוא ההשפעה של מוקד הקשב הפסיכולוגי. "אדם יכול להיות ממוקד ברמת השאיפות שלו, לדוגמא, אדם שרוצה להשיג 100 אלף שקל כדי לעשות טיול מסביב לעולם. לחילופין, אדם ממוקד ברמת הישרדות, כגון אדם שאומר לעצמו `אני לא מוכן בשום אופן להגיע למינוס בבנק` וזה מה שמנחה אותו". לדברי זכאי, ניסוי שערך מראה כי אנשים עם אותו סכום כסף ועם אותו מצב כלכלי ייטלו רמות שונות של סיכון בהתאם למה שהם ממוקדים בו: כאשר אדם ממוקד ברמת השאיפות שלו במה שהוא רוצה להשיג (כגון טיול מסביב לעולם), הוא יטה לקחת יותר סיכונים בכסף שיש לו. אחרי שהוא יגיע לסכום שהציב לעצמו הוא יפחית את הסיכון, כי הוא כבר לא רוצה לאבד את מה שהשיג. לעומת זאת, אדם שמוקד הקשב שלו זה הישרדות - פחד מהמינוס, הוא יטה לקחת הרבה פחות סיכונים. "אנו רואים כאן גורם נוסף המשפיע על לקיחת סיכון: במה הקשב של האדם ממוקד - בשאיפה למשהו או בהימנעות מנקודת סיכון". לחץ חברתי - מוכרים בלבדעוד גורם אותו מציין פרופ` זכאי הוא עד כמה אנחנו עוסקים בנושא שיש לו משמעות של הישרדות לחיים, לקיום של ממש. לדוגמה, מחקר שנעשה על חולים, כאשר נתנו להם אפשרות לבחור אחד משני טיפולים: הראשון יעניק תוחלת חיים ארוכה אך רמת הסיכון בו גבוהה יחסית. השני יעניק תוחלת חיים קצרה אך רמת הסיכון בו קטנה יחסית. התוצאות היו שאנשים העדיפו את הטיפול שמעניק תוחלת חיים קצרה, שכן הם חששו לקחת סיכון הואיל ומדובר בחשש לקיצור חייהם. זכאי מוסיף ומציין גם את הגורם החברתי: "מסתבר שאפילו אדם שמודע לזה שהוא הולך לקחת סיכון והוא לא רוצה לקחת סיכון, יכול למצוא את עצמו בפועל לוקח סיכון בגלל לחץ חברתי. "חייל צעיר שחוזר לסופ"ש הביתה, הוא לא מעוניין לקחת כל סיכון מיותר, אך הלחץ החברתי מעודד אותו לנהוג בשכרות. דוגמה נוספת: יש רמזור אדום במעבר החציה אך פתאום שני אנשים מתחילים לעבור, במקרה זה, גם אנשים אחרים נוטים לעבור. כך, גם בתחום ההשקעות, כשיש פאניקה של מכירות כולם מוכרים בלי לשים לב אם כדאי למכור ואם זה נכון לעשות זאת. וכן בכיוון ההפוך - אם מתחילה אווירה של אופטימיות ושל קניות אתה רואה שכולם נכנסים (לבורסה) למרות שבעצם הם לוקחים סיכונים וזה בדיוק התופעה של לקנות כשזה גבוה מדי ולמכור כשזה נמוך מדי". הדרך לקמפיין מוצלחלמרות שעיקר הגורמים המשפיעים על ההחלטות בנוגע לנטילת סיכונים הם פסיכולוגיים, פרופ` זכאי מציין גם גורם פיזיולוגי-מוחי ולא פסיכולוגי. "יש לנו מנגנונים שמזהירים אותנו לפני סכנות ויכול להיות שכתוצאה מזה שאותם מנגנונים מתכהים, רמת הזהירות יורדת". זכאי מדגים זאת באוכלוסיית הקשישים "הם הרבה פעמים קורבן למעשי נוכלות כספיים. למשל בארה"ב יש סטטיסטיקה שההונאות הכספיות של קשישים זה בהיקפים של מיליארדים". כלומר, כל נטיה של אדם לקחת סיכונים נובעת מאחד הגורמים הללו? "אם נרצה לסכם, נראה שמאד קשה להבין את המניע של אדם לעשות מעשה מסוכן, זה קרקע למחקר שיצטרך לבחון את כל הגורמים הללו יחד ולהבין את ההשפעה המשותפת שלהם. יש הרבה מאד מצבים שבהם פעולה מסויימת נובעת מכמה גורמים ולא רק מגורם אחד". מה זה בעצם משנה אם הנטיה נובעת מגורם אחד או כמה גורמים? "יש לזה השלכות, למשל אם מנסים לעשות חינוך או תעמולה נגד לקיחת סיכונים, צריך להבין טוב את כל הגורמים המשפיעים וההשלכות שלהם לפני שמובילים מהלך כזה". לדברי זכאי גופים ממשלתיים ואחרים מנסים להוביל קמפיינים שונים כנגד נטילת סיכונים כגון "רפואה מונעת" או "הצורך לחסוך לפנסיה - אם לא תהיה הבנה של אותם גורמים משפיעים בצורה שתינתן להם מענה בקמפיין כזה, סיכויי ההצלחה שלו קטנים.



"ישראל בעין חדשה" - הבית הירוק

פסטיבל הצילום האמנותי ה-3 של צלמים – עולים מכל רחבי תבל
הפסטיבל השלישי לצילום אמנותי של עולים מכל רחבי תבל. בפסטיבל משתתפים אמנים מהשורה הראשונה, המייצגים את זווית הראיה הייחודית של המקום החדש שאליו הגיעו.
במסגרת הפסטיבל יוצגו שתי תערוכות צילום:
"ישראל בעין חדשה" – שבה משתתפים 40 צלמים - עולים מ-13 מדינות שונות, שעלו לישראל בין השנים 1980 -2009.
"בדרך לאילת" - שבה משתתפים 20 צלמים - עולים מ- 9 מדינות שונות שעלו לישראל בין השנים 1990 - 2007.
זהו פסטיבל מיוחד ויוצא דופן בהשוואה לתערוכות צילום רבות המוצגות בארץ. מדובר בשתי תערוכות של אמנים-מומחים, המציגים את אומנותם ברמה גבוהה ביותר. הקטלוג מופק בסטנדרטים גבוהים, כנהוג בתערוכות דומות ובמוזיאונים גדולים בעולם. 
מועדון אוניברסיטת תל-אביב "הבית הירוק"



קהילה/חברה/פוליטיקה/אידיאולוגיה: תאטרון


סדרת מפגשים של החוג לאמנות התאטרון
קטעים מתוך ההצגות:
דארפור בבית מאת: יהושע סובול
בימוי: נולה צ`לטון
בביצוע תלמידי החוג לאמנות התאטרון
דברי מבוא: יהושע סובול

בימים האלה ובזמן הזה מאת ובבימויו של עדו סתר
בביצוע תלמידי החוג לאמנות התאטרון
דברי מבוא: עדו סתר


קטעי אימפרוביזציה של מסלול התאטרון הקהילתי
עם חן אלון, פיטר הריס, רימונה לפין וד"ר שולי לב-אלג`ם
דברי מבוא: רימונה לפין
1 לדצמבר 2009



גיליון נובמבר של עדכן אסטרטגי

באתר המכון למחקרי ביטחון לאומי
תוכן הגיליון:
זכי שלום, הגדרת האויב בעימות א–סימטרי — מלחמת לבנון כמשל

ניצן פלדמן, שלום כלכלי: תאוריה מול מציאות

יפתח ש` שפיר, הייצוא הביטחוני הישראלי להודו: האתגרים והחששות

שלמה ברום, הערוץ הישראלי–פלסטיני: "נשיאים ורוח וגשם אין"

ענת קורץ, הוועידה השישית של פת"ח: התפתחות, לא מהפך

גיורא איילנד, שלמה ברום, עודד ערן, הצעת מתווה להסדרי ביניים בין ישראל לרשות הפלסטינית

יואל גוז`נסקי, "עסקה רעה" — על גבולות הפשרה במשא ומתן הבינלאומי עם איראן

אמילי לנדאו, אם איראן, אז ישראל? נורמות גרעיניות מתחרות במזרח התיכון

אפרים קם, המשבר הפנימי באיראן

אמיר קוליק, מלחמתו החשאית של חזבאללה בישראל



"זמנים" – כתב עת של ביה"ס להיסטוריה


יצא לאור גיליון סתיו 2009 של "זמנים" רבעון להיסטוריה של ביה"ס להיסטוריה, הפקולטה למדעי הרוח ע"ש לסטר וסאלי אנטין.  "זמנים" , רבעון היוצא לאור ברציפות זה שלושים שנה, מופק בשיתוף עם האוניברסיטה הפתוחה והחברה ההיסטורית הישראלית.. בגיליון הנוכחי התייחסות נרחבת לנושא "זמנים של טרור".



האמן כהיסטוריון


ערב לכבוד פרסום קובץ מחזותיו של מוטי לרנר – שבעה מחזות
ה27- בדצמבר 2009
השתתפו:
פרופ` אניטה שפירא: בין הספרות להיסטוריה
פרופ` גד קינר: "לגאול את העולם בכתיבה" - על הדרמה של מוטי לרנר
הבמאי אילן רונן, מנהל התיאטרון הלאומי הבימה, דיבר על עבודתו על מחזותיו של מוטי לרנר
הבמאי סיני פתר, על המחזה המאשים ודמות המאשים במחזה- הפארדוכס של ההודאה



הפורום ע"ש זאב רובין


מפגש החוקרים
של ביה"ס להיסטוריה בערבי יום ג`

החל משנת הלימודים הנוכחית יאורגן סמינר המחקר של בית הספר להיסטוריה, שבעבר נודע בשם "ערבי יום ג`", על ידי תלמידי המחקר של בית הספר. הסמינר נושא את שמו של פרופ` זאב רובין (2009-1942) שנפטר בטרם עת, כדי להנציח את זכרו ולהאציל מדמותו ורוחו של היסטוריון חשוב זה על מפגשי הפורום.

הפורום יתכנס אחת לשבועיים בימי ג` בין השעות 18:00 ו-20:00 בחדר 449 בבנין גילמן.



הטכנולוגיה המתקדמת - סוד העצמה של ישראל

המכון למחקרי ביטחון לאומי קיים כנס בנושא, עם צאת ספרו של חוקר המכון תא"ל (מיל.) עוזי עילם. בין הדוברים בכנס: תא"ל (מיל.) ד"ר אהרון דוידי; פרופ` יהושוע יורטנר; אלוף (מיל.) פרופ` יצחק בן ישראל; תא"ל) עוזי עילם.



הממשל הזמין בישראל – לאן?


ארועי דצמבר - מכון נטוויז`ן לחקר האינטרנט של אוניברסיטת תל- אביב וגם, ביום רביעי, 30 בדצמבר סמינר מחקר אשר יעסוק בסוגיית הרוחניות הוירטואלית. הפרטים כאן : http://niis.tau.ac.il/text_item.aspx?tid=319



מסמך תעמולה או מצפן מוסרי?


ארגון בוגרי הפקולטה לניהול
 ע"ש רקנאטי: 
דו"ח גולדסטון והשלכותיו, פאנל מומחים בנושא דו"ח גולדסטון (דו"ח ועדת החקירה שמונתה על-ידי מועצת האו"ם לזכויות אדם לבדוק את פעולות צה"ל והחמאס במבצע "עופרת יצוקה")



סמינר המחלקה לסטטיסטיקה וחקר ביצועים

המכון ללימודים מתקדמים ע"ש סאקלר, פרופסור ג`וזף הלפרן - המחלקה למדעי המחשב אוניברסיטת קורנל איתקה, ניו-יורק ארה"ב 15 בדצמבר 2009



פרופסור שעיה כהן


מנהל, המרכז ללימודי יהדות אוניברסיטת הרוורד - קמברידג`. אורח המכון ללימודים מתקדמים ע"ש סאקלר:
במסגרת ביה"ס להיסטוריה וביה"ס למדעי היהדות
"ORTHODOXY AND HERESY, RIGHT AND WRONG, OBLIGATION AND PROHIBITION, IN THE MISHNAH"
22 בדצמבר



בית הספר למתמטיקה ממובילי דרוג ARWU‏

המרכז לאוניברסיטאות ברמה עולמית ליד אוניברסיטת שנחאי שבסין מפרסם מדי שנה דירוג של אוניברסיטאות מחקר בעולם: ARWU‏. דרוג ARWU‏ נחשב לאחד משני הדרוגים החשובים של אוניברסיטאות (לצד הדרוג של העתון Times‏ הלונדוני) וזוכה לתהודה רבה בקרב חוגים אקדמיים.
בשנת 2009 פרסם המרכז דרוג נפרד של האוניברסיטאות בעולם לפי כמה תחומי מחקר, לרבות מתמטיקה. 
בקישור תמצאו את טבלת דרוג מחלקות המדעים המדויקים וכלכלה באוניברסיטאות בארץ .
המספרים המופיעים בטבלה זו נותנים את המקום במתאים של המחלקה ביחס לכל המחלקות בעולם באותו המקצוע.
בדרוג זה מופיע בית הספר למתמטיקה במקום ה 25, הרבה לפני כל המחלקות למתמטיקה בארץ.



סתיו 1989 — בפתחו של עידן חדש


מכון מינרבה להיסטוריה גרמנית
: המהפך הפוליטי במזרח גרמניה - עדויות ופרשנויות. בהשתתפות ז`וזה ברונר, ראש מכון מינרבה להיסטוריה גרמנית, האראלד קינדרמן, שגריר גרמניה בישראל, אנגליקה טים, מנהלת משרד קרן רוזה לוקסמבורג בתל–אביב ואחרים
17 דצמבר 2009 
הכנס נערך על–ידי קרן רוזה לוקסמבורג, תל–אביב, בשיתוף, אוניברסיטת תל–אביב



פרופ` מיכאל בלקין - לרפא ניוון תורשתי של רשתית העין בעזרת תוספת מזון מאצות


מאמר שפורסם השבוע במגזין הרפואי היוקרתי “בריטיש ג`ורנל אוף אופתלמולוג`י", תיאר מחקר שבוצע על ידי צוות רופאים ומדענים במרכז הרפואי שיבא, שלראשונה הצליחו לרפא ניוון תורשתי של רשתית העין בעזרת תוספת מזון מאצות.

מדובר בפעם הראשונה בעולם של הוכחת טפול מוצלח בהתנוונות רשתית העין מכל סוג שהוא, או התנוונות של חלק כלשהו ממערכת העצבים המרכזית שאינה נגרמת על ידי חסר תזונתי. הבשורה הגדולה היא שמדובר בהישג באמצעות טיפול פשוט ללא שימוש בטכנולוגיות יקרות ומתוחכמת, אלה על ידי נטילת כדורים בלבד.

ההישג של הצוות, בראשות פרופ` מיכאל בלקין (מנהל המעבדה לטכנולוגיות של רפואת עיניים במכון לחקר העין של אוניברסיטת תל-אביב בשיבא) וד"ר יגאל רוטנשטרייך, ראש המכון לאלקטרו-רטינוגרפיה במכון העינים בשיבא, ובהשתתפות פרופ` דרור חרץ מנהל מרכז הליפידים בשיבא וד"ר אביב שיש מהמרכז לליפידים, הצליח להחזיר את ראיית הלילה הנורמאלית לשניים מתוך שישה אנשים שסבלו מהתנוונות תורשתית נדירה של רשתית העין שגרמה להם לעיוורון לילה מלא, ולהכפיל את ראית הלילה של ארבעת האחרים כפי שהודגם בבדיקות הפעילות החשמלית של העין. כמו כן, השתפרה מאד יכולת הראיה ההיקפית (שדה הראיה) של המטופלים, יכולת הפגועה קשות במחלה זו.

תוצאות אלה הושגו על ידי טפול בכדורים המכילים את התרכובת beta carotene cis 9, חומר המופק באילת מאצות. חשוב לציין, כי ההפרעות הנגרמות על ידי המחלה מטופלות באמצעות הכדורים אותם יש ליטול על בסיס קבוע, והפסקת הטיפול מחזירה את עיוורון הלילה והפגמים בשדה הראיה לקדמותם.



החשיבות הרבה יותר של המחקר - היא האפשרות כי ניתן לטפל באותו אופן בניוונים שכיחים הרבה יותר של רשתית העין, כדוגמת רטיניטיס פיגמנטוזה שהיא אחת הסיבות העיקריות לעיוורון מלא בילדים ומבוגרים. טיפול במחלה זו בעכברי מעבדה עלה יפה וצוות החוקרים שוקד עתה על ניסוי בחולי רטיניטיס פיגמנטוזה. תוצאות מחקר זה יפורסמו בעוד כשלושה חודשים. כמו כן עומד להתחיל מחקר דומה בטפול בסיבה השכיחה ביותר לעיוורון - ניוון רשתית מזקנה.




מבט על

mabatal_186.jpg
איראן, סין ו"המקל" הישראלי, עברון יורם

מבט על, בפגישתם של נשיא ארצות הברית ונשיא סין בחודש שעבר בבייג`ינג, התריע הנשיא אובמה שלא יוכל להמשיך ולבלום עוד זמן רב תקיפה ישראלית באיראן אם לא תחול התקדמות בבלימת פרויקט הגרעין. אזהרה זו נועדה לשכנע את סין בנחיצותן של סנקציות נוספות על איראן, ואף שאין זה ברור אם אכן תשיג את מטרתה היא מעוררת שאלות על האינטרסים הסיניים באיראן ובמזרח התיכון בכללותו, על מקומה של ישראל בתוכם, ועל אמצעי ההשפעה שיש לירושלים ביחס לבייג`ינג.
עד לא מכבר מקובל היה להניח שהאינטרס הסיני במזרח התיכון, וכך גם לגבי איראן, מסתכם בהבטחת אספקתם של מקורות אנרגיה. צמיחתה אדירת המימדים של כלכלת סין יצרה תלות גוברת במקורות אנרגיה מיובאים, ונכון לשנת 2008 היא הפכה ליבואנית הנפט השלישית בגודלה בעולם. מתוך סך כל מקורות הנפט החיצוניים של סין, המזרח התיכון תופס מקום מרכזי וכמחצית מהנפט המיובא מגיע ממנו. נוכח הגידול הצפוי בביקוש הנפט של סין והתדלדלותם החזויה של שדות הנפט במקומות אחרים בעולם, חשיבותו של המזרח התיכון למשק האנרגיה הסיני צפויה לגדול עוד יותר. מצב זה יכול להסביר את האינטרס הסיני בטיפוח יחסים עם יצרניות הנפט העיקריות במזרח התיכון, וכן את חששה מכל מהלך שיערער את יציבות פוליטית והצבאית של האזור.
אף על פי כן, חשש זה אין בו כדי להסביר לבדו את התעקשותה של סין להגן על איראן מפני הקשחת הצעדים הבינלאומיים נגדה, שכן כפי שדווח דחתה סין הצעה סעודית לספק לה במחיר זול את כל צורכי הנפט שלה כתחליף לנפט האיראני במקרה הצורך. אם רק הנפט היה עומד בראש מענייה של סין, אזי אחת היא לה אם מקור הנפט הוא איראן או ערב הסעודית. לפיכך יש לבחון אינטרסים נוספים שיש לסין באיראן ובאזור, ובאופן כללי ניתן למנות ארבעה כאלו. הראשון הוא ביסוס מעמדה הבינלאומי כמעצמה המציעה סדר יום ומערכת ערכים חלופיים לאלה של ארצות הברית. כחלק מכך, סין מנסה לרכוש את אהדתן של המדינות המתפתחות, אשר רבות מהן נתונות ללחץ אמריקאי לשנות את התנהלותן הפנימית והחיצונית, וזאת על ידי הבעת התנגדות להתערבות חיצונית בענייניהן הפנימיים.. מבחינה זו, הסכמה סינית להטלת סנקציות על איראן כמוה ככניעה לסדר-היום האמריקאי ונטישת בנות-בריתה הפוטנציאליות.
שנית, כחלק ממאמציה לגוון את מקורות אספקת האנרגיה שלה, סין משקיעה מיליארדי דולרים בפיתוח תשתיות נפט במדינות שונות בתמורה לאספקה עתידית מובטחת של מכסות נפט גדולות. השקעות מסוג זה ביצעה סין גם באיראן, ולפיכך יש לה עניין בהמשך יחסים טובים עם המשטר האיראני שחתום על החוזים עימה.
שלישית, נוכח תחזיותיה שתלותה בנפט המזרח-תיכוני תלך ותגדל ולאור שאיפותיה להגדיל את השפעתה הפוליטית הבינלאומית, סין מבינה שלא תוכל להימנע מהגברת מעורבותה במזרח התיכון. ואכן, על אף העובדה שסין נטתה (וככל הנראה עדיין נוטה) לראות במזרח התיכון "בית קברות למעצמות", נראה שבשנים האחרונות היא מגוונת ומהדקת את קשריה באזור: היא מהדקת את יחסיה הדיפלומטיים עם השליטים השונים, מגדילה את השקעותיה הכלכליות וקשריה המסחריים עם מדינות האזור, וישנם סימנים שהיא מהדקת את קשריה הצבאיים עם מדינות שונות, בכללן איראן. מעורבותה הגוברת באזור עשויה להציב אותה בעתיד הלא רחוק בחזית מול ארצות הברית, ולפיכך מוטב לה שלא להצטייר כמי שנכנעת לתכתיביה.
עניין זה מוביל לאינטרס רביעי של סין באזור, והוא החלשת הנוכחות הצבאית האמריקאית. אחד החששות שמבטאים גורמים סיניים בקביעות הוא שליטה אמריקאית דה-פקטו על מקורות וערוצי אספקת האנרגיה העולמיים באופן שיאפשר לארצות הברית לחסום את יצוא הנפט והגז לסין במצב בו יקלעו יחסיהן למשבר חמור. בהקשר זה, ביסוס נוכחותה הצבאית של ארצות הברית במזה"ת ובמרכז אסיה (המפרץ הפרסי, פקיסטן, אפגניסטן) נתפס בסין כאיום מפורש על האינטרסים שלה, ויש לה עניין לבלום זאת ככל האפשר. מזווית מבט זו, הותרת איראן מחוץ למעגל ההשפעה והנוכחות הצבאית האמריקאית משרתת היטב את סין. מעבר לכך, אם יגיע היום וארצות הברית תפנה את כוחותיה מאפגניסטן – כפי שסין הייתה רוצה – אזי יפתח לסין ערוץ יבשתי ישיר למפרץ הפרסי.
מכלול סיבות זה מסביר היטב את התנגדותה של סין להטלת סנקציות בינלאומיות – בהובלת ארצות הברית – על איראן, אך בה בעת ניתן להסיק מתוכו שהתקפה צבאית על איראן תפגע באינטרסים הסיניים אף יותר. לא רק שהתקפה מעין זו תגרום זעזוע, לטווח הקצר לפחות, לשוק הנפט העולמי, אלא היא אף תציג את אוזלת ידה של סין בפני מדינות האזור והעולם כולו בכל הקשור לקביעת מהלכים בינלאומיים. היא גם תסכן את השקעותיה באיראן והיא אף עלולה להסתיים בהצבת כוחות אמריקאיים – באופן כזה או אחר – בתחומי איראן.
לאור זאת, ה"מקל" הישראלי בו נפנף הנשיא אובמה אכן רלוונטי, וזאת בתנאי שסין תשתכנע שישראל נחושה דיה לבצע מהלך כזה ושארצות הברית אכן תאפשר לה לפעול. כמדינה המורגלת מזה דורות רבים בתהליכים דיפלומטיים מורכבים, סביר להניח שיידרשו מהלכים שונים כדי לשכנע אותה בכך. בכל אופן, תהיה השפעתו של האיום אשר תהיה, עצם השמעתו מחייבת התייחסות לנקודה נוספת: מקומה של ישראל במכלול האינטרסים הסיניים. למעט תקופה קצרה בהיסטוריה של שתי המדינות, בה נראה היה שקשריהן הצבאיים ומהלכיה של ישראל בוושינגטון מעניקים לירושלים יכולת השפעה כלשהי על בייג`ינג, יחסה של סין לישראל נקבע תמיד על-פי שיקולים בינלאומיים רחבים יותר. הסיבה לכך היא, שככל הנראה אין בידי ישראל נכסים משמעותיים דיים עבור סין, ובפרט כאלה שיכולים להטות את הכף אל מול נכסי הנפט של העולם המוסלמי. לאור זאת, יתכן שהנשיא אובמה עשה לישראל שירות חשוב בכך שהצביע בפניה על הדרך היעילה ביותר להגיע לליבה של בייג`ינג – וזאת בעת הקריטית בה פועלת סין להגביר את השפעתה באזור: במקום להתמקד באיתור נכסים ואינטרסים משותפים באמצעותם ניתן אולי יהיה להשפיע מדיניותה של סין, על ישראל להשקיע מאמצים גדולים יותר בהבנת מכלול האינטרסים המורכב של סין ודרכי התנהלותה – ועל בסיס הבנה זו לאתר דרכים ישירות ועקיפות להשפיע על פעולותיה.


ד"ר יורם עברון הוא מרצה בחוג ללימודי אסיה באוניברסיטת חיפה וחוקר במכון למחקרי ביטחון לאומי



החלטת הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית: המבחן הוא בצעדים הבאים, לנדאו אמילי

מבט על, ההחלטה שאומצה על ידי מועצת הנגידים של סבא"א בנושא איראן בעשרים ושבעה בנובמבר האחרון כוללת נושאים חשובים הנוגעים להיעדר שיתוף הפעולה של מדינה זו עם הסוכנות, ולירידה החדה באמון השורר בין הקהילה הבינלאומית לבין איראן. בהחלטה דלעיל מודגש, פעם נוספת, היעדר שיתוף הפעולה של איראן עם דרישת הקהילה שזו תבהיר את המימד הצבאי של פעילותה הגרעינית מן העבר-- פזמון החוזר על עצמו בדוחותיה של סבא"א במהלך השנתיים האחרונות.
ואולם בנוסף לדאגות שהועלו בעבר, החלטה זו טומנת בחובה מרכיבים חדשים חשובים – הן במונחי המהות והן באשר לנסיבות בהן היא התקבלה – ההופכים אותה לראויה לתשומת לב מיוחדת:
 ההחלטה מקדישה שני סעיפים נפרדים למתקן ההעשרה האיראני בקום: היא קוראת להשהיה המיידית של עבודות הבנייה באתר זה ולהעברת הבהרות באשר לייעודו של המתקן והכרונולוגיה של הפעולות הקשורות בהקמתו.
 ההחלטה קוראת לאיראן לאשר, כי היא לא קיבלה החלטה לבנות כל מתקן גרעיני נוסף, או לחילופין לאשר בנייה של מתקן מסוג זה.
 ההחלטה זכתה לגיבוי נרחב של מועצת הנגידים של הארגון: 25 מתוכם הצביעו בעדה (לרבות כל חמשת החברים הקבועים במועצת הביטחון), שלושה בלבד הצביעו נגדה, עם שש הימנעויות ונעדר אחד.
 זו ההחלטה הראשונה של סבא"א מזה יותר משלוש שנים. כאשר הדברים נאמרים על ידי ארגון שזכה למוניטין כסבלני ביותר בכל הנוגע לפעילות הגרעינית של איראן, הם מקבלים משקל רב יותר בקהילה הבינלאומית.
 ההחלטה משקפת תחושה של דאגה בינלאומית גוברת בעניין תוכניתה הגרעינית של איראן ופעילותה בתחום זה.
 בהחלטה נכלל סעיף המבקש מן המנהל הכללי לדווח על תוכנה למועצת הביטחון של האו"מ.

קיימים, עם זאת, היבטים של ההחלטה שהם פחות חשובים, גם אם הם זכו לתגובות נלהבות. ההיבט החשוב ביותר בקטגוריה זו, הוא העובדה כי גם רוסיה וגם סין הן שותפות מלאות להחלטה. למעשה, רוסיה וסין היו שותפות גם לחמשת ההחלטות של מועצת הביטחון שהתקבלו בין השנים 2006 ועד 2008, ואשר קראו לאיראן לחדול מפעילותה להעשרת אורניום, כאשר שלוש מתוכן כללו החלטות בדבר הטלת סנקציות. עם זאת, נכון לעכשיו שום דבר מוחשי לא התפתח משיתוף הפעולה והנחישות הזו בשנים האחרונות.
בעוד שהסכמתן ותמיכתן של רוסיה וסין מהוות תמיד מסר חשוב לאיראן כי עליה לכלכל את צעדיה בזהירות, התמיכה של שתי המדינות דלעיל בגישה נחושה יותר כלפי איראן – כזו שתפגין עוצמה – רחוקה מלהיות מובטחת.
רוסיה פרסמה הצהרות רבות בנושא הסנקציות במהלך החודשיים האחרונים, שהביעו הן תמיכה בהחלטה על סנקציות נוספות, ובו זמנית קראו לאמץ גישה זהירה בנושא.
בעוד שבשבוע שחלף פורסמו דיווחים על עיכובים נוספים לקראת הפעלתו של הכור בבושהר, שמקורו ברוסיה, כמו גם באספקתם של טילים נגד מטוסים מסוג S-300 (איראן הביעה מורת רוח רבה לנוכח עובדה אחרונה זו), יומיים בלבד לאחר ההחלטה של סבא"א הגיעו הצהרות ממוסקבה שהבטיחו, כי יינקטו צעדים כדי להאיץ את קצב ההשלמה של המתקן בבושהר. לכן, קשה מאוד להעריך את עמדתה של רוסיה בסוגיה זו, ולא ניתן לבנות על תמיכה עתידית חיונית מצידה על בסיס החלטה זו של סבא"א.
גורם נוסף אותו יש לקחת בחשבון הוא כי ההחלטה משקפת תחושת כעס כלפי איראן בשל דחייתה את עסקת הדלק הגרעיני שאל-בראדעי שימש בעצמו כמתווך בהשגתה ואשר זכתה לתמיכתם של ה-P5 +1 מתוך ההבנה, כי הסכמתה של איראן הובטחה. מכיוון שעל הפרק עמדה לא פחות מאשר האמינות של המנהל הכללי ושל ה-P5+1, הם נאלצו לאמץ תגובה חריפה יותר. ההחלטה יכולה, על כן, להיות מפורשת כענישה של איראן על אי קבלתה את העסקה יותר מאשר כדאגה גוברת לנוכח התקדמותה המסוכנת של איראן לקראת יכולת גרעינית צבאית.
יומיים לאחר אימוצה של ההחלטה, איראן הודיעה, כי היא מתכוונת לבנות עשרה מתקני העשרת אורניום נוספים. האם היא תחדל גם לשתף פעולה עם סבא"א, כפי שהיא מאיימת לעשות? האם היא תיסוג מהסכם אי תפוצת נשק גרעיני (NPT), כפי שחבר פרלמנט איראני רמז כי עומד לקרות? נראה כי בתגובתה המתריסה להחלטה זו, לוקחת איראן בחשבון מגמה חדשה שנפוצה בניתוח המערבי את התנהלות איראן מאז כניסתו של הממשל האמריקני החדש לבית הלבן: דהיינו, כי הקשיחות של ממשל הנשיא בוש רק הובילה לעמידה איראנית נוקשה יותר ולהאצת תוכניתה הגרעינית. למעשה, התגובה של איראן להחלטה נוקשה של סבא"א היא התרסה לשמה. יתכן מאוד, כי צעד זה נועד לאותת לחברות ה- P5+1 כי אם יש בדעתן להחליט על הטלת סנקציות קשות יותר, הן יכולות לצפות לכך כי איראן תגיב ביציאה מה-NPT. איראן יודעת כי המערב חושש מתוצאה זו, והיא ככל הנראה מקווה לעודד את אלה שאינם מחייבים את הצעד של הטלת סנקציות – או שלכל הפחות מתלבטים כיצד לנהוג בסוגיה זו – על ידי כך שהיא נותנת להם סיבה נוספת להסיק כי הנוקשות תוביל אך ורק לעידודה של ההתרסה האיראנית.
נחוש ככל שהמסר של ההחלטה הינו, המבחן האמיתי של השפעתה נעוץ בצעדים הבאים שיינקטו על ידי הקהילה הבינלאומית נגד איראן. אין זה סביר כי איראן תיסוג לפני שהיא תיתקל בלחץ אמיתי או בציפייה ללחץ כזה. ההסכמה הרוסית והסינית להחלטת סבא"א חייבת להיות מתורגמות לתמיכה בסנקציות נרחבות. אחרת, ההשפעה של תצוגה זו של תמיכה תהיה קצרת מועד. באופן דומה, אם איראן תשנה כיוון ותציג ניסיון מהוסס לשיתוף פעולה, לא יהיה בכך כדי לתרום למאמץ הכולל לעצור בעדה. אם שיתוף פעולה איראני מעין זה יאומץ כהישג לנוכח המצב הנואש השורר בעת הזו – לצד הצורך של ממשל אובמה להציג סוג כלשהו של הצלחה ליוזמה הדיפלומטית שלו – יגרום הדבר להסטת תשומת הלב מן המטרה העיקרית, שהיא עצירת התקדמותה של איראן לקראת יכולת גרעינית צבאית. ראינו בעבר ניסיונות של איראן להוריד את רף שיתוף הפעולה למינימום ההכרחי, רק כדי לשוב ולהעלותו מעט תוך זכייה בנקודות, בזכות זה שהציגה גישה שיתופית יותר. זה היה המקרה לפני הישיבה של חברות ה-P5+1 עם איראן שהתקיימה באחד באוקטובר. איראן הגישה אז הצעה לפיה היא מוכנה להידבר עם המעצמות על הטיפול בסוגיות גלובליות רבות, אך לא בתוכנית הגרעינית שלה עצמה. כאשר הישיבה התמקדה בסופו של דבר בתוכנית הגרעין של איראן – למען האמת, מעולם לא היה סדר יום ריאלי אחר עבור מפגש זה – זכתה איראן לשבחים על מידת שיתוף הפעולה שלה.
יש לברך על כל התפתחות המשקפת את תחושת הזעם ההולך וגובר של הקהילה הבינלאומית כלפי איראן, אך לצד זה יש הכרח להעריכה באופן מציאותי במסגרת המטרה הכוללת אשר הוגדרה כמניעה מאיראן את היכולת להשיג נשק גרעיני.



במפרץ הפרסי העסקים כרגיל: לתוצאותיה של פסגת ה-GCC השנתית

מבט על, גוז`נסקי יואל:
סדר יומה של פסגת ה-GCC (Gulf Cooperation Council), ה-30 במספר, שננעלה בשבוע שעבר בכווית היה עמוס ושאפתני במיוחד. בין הנושאים על הפרק היו ייסוד מועצה כלכלית משותפת כמו גם חיבור רשת החשמל והרכבות בין המדינות. אך על הדיונים העיב משבר האשראי הפוקד את דובאי, הלחימה הנמשכת בגבול סעודיה-תימן והמשך הפיתוח הגרעיני והמעורבות השלילית של איראן באזור - אתגרים המחייבים יותר מאי פעם להתגבר על המחלוקות והיריבות הבינאישית המאפיינת את דרך קבלת ההחלטות בארגון ואשר מקשה על המדינות לאמץ מדיניות חוץ וביטחון אחידה.
למרות ששיתוף פעולה נראה חשוב מבעבר לאור התגברות האיומים במפרץ, הוא נותר במידה רבה "על הנייר", כפי שהיה מאז הקמת המועצה ב-1981 על-ידי סעודיה, כווית, קטר, בחריין, עומאן ואיחוד האמירויות הערביות. באותה שנה, החשש מאיראן המהפכנית ומזליגת מלחמת איראן-עיראק לשטחן הביאו אותם להכרה כי עליהם לכונן מסגרת של שיתוף פעולה. אך הקמת ה-GCC לא נבעה רק מההתפתחויות השליליות של סוף שנות השבעים ותחילת שנות השמונים. היא הייתה בין היתר ביטוי לאופי המשטרים, לדתם ולמוצאם המשותף ותוצאה של תהליכי שיתוף פעולה שהחלו קודם לכן ואשר מטרתם, כפי שהצהירו המדינות באמנה המכוננת, הייתה להניח את היסודות לאינטגרציה כוללת.
הצהרותיהם של ראשי המדינות לפני ועידת הפסגה הנוכחית שיקפו את האג`נדות המתחרות וסדר הקדימויות השונה עמן הגיעה כל אחת. גם סיכום הועידה, כבכל שנה, התרכז סביב המכנה המשותף הנמוך ביותר: קריאה חוזרת לפתרון דיפלומטי של משבר הגרעין האיראני, פירוז המזרח התיכון (ובכלל זה ישראל) מנשק גרעיני, תמיכה בעמדת איחוד האמירויות בסוגיית שלשת האיים במפרץ עליהם השתלטה איראן, ביקורת על מדיניותה של ישראל בסוגיה הפלסטינית, קריאה לשמור על יציבותה של עיראק, ולאור האירועים - גם הבעת תמיכה בממשלה בצנעה ובזכותה של סעודיה להגן על ריבונותה מפני התקפות המורדים.
בשנים האחרונות השתנה אופי האיומים מולם ניצבות המדינות. לאתגרים הפנימיים נוסף איום האסלאם הרדיקאלי, חוסר יציבותה של עיראק, התפוררותה האפשרית של המדינה התימנית ומעל הכל התחמשותה של איראן בנשק גרעיני. למרות הסיכונים החמורים הטמונים בהתפתחויות בזירת המפרץ, מדינות המפרץ הערביות אינן מצליחות להוביל קו מדיניות משותף בנושאים מרכזיים אלו - כל אחת מדגישה חששות שונים ונוקטת במדיניות שונה.
העדר העמדה האחידה ביחס לאיראן בלטה בפסגה הנוכחית. חלק מהמדינות עשו ניסיון להכניס התייחסות ספציפית לגרעין האיראני, אך התנגדותן של שאר המדינות גרמה לעניין להסתיים גם הפעם בקריאה הרפה להפוך את המזרח התיכון לאזור חופשי מנשק גרעיני. נראה כי המדינות שואפות להציג חזית אחידה ולתאם עמדות ביניהן בסוגיה האיראנית כמו גם בסוגיות אחרות, אך כל אחת מהן עושה את מאזן הרווח וההפסד שלה.

לצד מתן ביטוי (ברובו לא פומבי) לחששות מפני איראן והצגת תביעות כלפיה בנושא הגרעין מצד חלק מהמדינות, ממשיכות להישמע גם הצהרות פייסניות בדבר זכותה לאנרגיה גרעינית (לשימוש אזרחי), מכיוונן של אחרות. יתכן ומאחורי מדיניות זו עומד גם סימן שאלה גדול לגבי המשך המחויבות של ארצות הברית לביטחונן. חששן של המדינות כי בתסריטים מסוימים הן עלולות להישאר לבדן להתמודד עם איראן גרעינית מביא כל מדינה לאמץ קו מדיניות שונה. חלק מהמדינות מציגות קו פייסני מולה, בעוד אחרות מצביעות על הסיכונים הטמונים בתהליך התגרענותה.
קטר ועומאן לא רואות, או לא מבטאות, באותה מידה של חומרה את האיום מכיוונה של איראן ומעדיפות לפייס אותה כדרך להכיל את שאיפותיה - עמדה כשלעצמה מנציחה את החולשה של הארגון. מנגד, יתר המדינות משמיעות עמדות שונות לחלוטין, גם אם לרוב הן נאמרות בחדרי חדרים. כך למשל, שר החוץ הבחרייני הגדיר רק השבוע את תוכנית הגרעין של איראן כ"איום הגדול ביותר על האזור".
בנוסף לתפיסת האיומים השונה, ניתן להצביע על העוצמה הסעודית וחוסר האיזון הקיים בין המדינות כאחת הסיבות לקושי לשתף פעולה, מה שמביא לעצמאות גוברת בכל האמור לקבלת החלטות בתחומי חוץ וביטחון, ונטייה לפעול בהתאם לאינטרסים הפרטיקולאריים. ולראיה, גם בנושאים "רכים", כמו אימוץ מטבע משותף, מתקשות המדינות לשתף פעולה. בעוד שסעודיה, כווית, קטר ובחריין אשררו את ההסכם בדבר מטבע משותף, עומאן הודיעה כבר ב-2006 כי לא תוכל לעמוד בתנאי הסף הנדרשים, ובמאי השנה הצטרפה אליה איחוד האמירויות, הכלכלה השנייה בגודלה ב-GCC. ההסתייגות של איחוד האמיריות נומקה בטענה ליתר דומיננטיות סעודית כפי שהשתקפה בכוונה למקם את הבנק המרכזי בריאד.
המדינות הגיעו לבסוף להסכמה באשר למינוי מזכ"ל חדש לארגון (מבחריין) שיחליף את המזכ"ל הנוכחי (מקטר) ב-2011 והתניעו פורמאלית את פעולתה של המועצה הכלכלית שאמורה להיות בסיס לבנק המרכזי ולאחר מכן למטבע משותף (ללא שנקבע לוח זמנים מחייב). כמו כן הוחלט על הקמת "כוח התערבות צבאי" במטרה לתת מענה לאירועים דוגמת הלחימה במורדים הח`ותים. הכח עתיד לשמש, כך על פי ההצהרה, כאחד מעמודי התווך ליציבות ולביטחון אזורי. נותר רק להמתין ולראות האם החלטות שאפתניות אלו אכן יצאו אל הפועל בצורה אפקטיבית, או שגורלן יהיה כשל קודמתן.
המפרץ הפרסי מהווה חזית מרכזית בהתמודדות עם הסכנות הצפויות להשפיע על עתיד המזרח התיכון ומעבר לו, והמגמות המסתמנות בו עתידות להעצים את חשיבותו כזירת התרחשות קריטית בחשיבותה לביטחון האזורי. מדינות המפרץ הערביות אומנם חולקות זהות אינטרסים בכל האמור לרצון לשמור על שלמותה הטריטוריאלית של עיראק, מניעת חתירתה של איראן לנשק גרעיני, הסכנה של הטרור האסלאמי וההקצנה הדתית באזור – אך לכל אחת ראיה שונה באשר למדיניות שיש לאמץ. ההנחה כי יקל על מדינות המפרץ לפתח קונסנסוס בנושאים אלו לאור הדמיון שקיים ביניהן בתחום הכלכלי, השלטוני והתרבותי לא התממשה.
מבט לעומק מגלה כי ה-GCC מארח אינטרסים ביטחוניים מתחרים וחוסר איזון בעושר, ביציבות הפנימית, במשאבים הטבעיים ובטריטוריה. ההצהרות המלוות כל פסגה, המהללות את האתגרים המשותפים, את האמון ואת השכנות הטובה - עומדות בניגוד מוחלט למציאות. ועידות פסגה הן חשובות כשלעצמן כבמה להצגת אחדות ערבית, או מראית עין של אחדות, אך אין הן יכולות לבוא במקום יישום החלטות ושיתוף פעולה אפקטיבי.
חלק מן המשקיפים במפרץ ומחוצה לו מצביעים על הצורך, לקראת יום ההולדת השלושים לארגון, בחיזוק מוסדותיו ובעריכת רפורמה בכל האמור לתהליכי קבלת החלטות - בהקשר זה דובר על ייסוד בית משפט פנימי לפתרון סכסוכים והקמת פרלמנט משותף. אך גם חיזוק המנגנון הארגוני לא מבטיח הגעה לקונצנזוס בסוגיות בסיסיות של ביטחון לאומי, בודאי כאשר הן מקופלות בתוך אי אמון בסיסי, איבה היסטורית, תחרות בין-שבטית ומחלוקות טריטוריאליות בין המדינות.
רפורמה ארגונית, מקיפה ככל שתהיה, עלולה רק להוסיף שכבה של בירוקרטיה מיותרת, בודאי שלא די בה כדי להביא לשינוי מהותי בתרומת ה-GCC לביטחון האזורי – זו תמשיך להיות שולית, אלא אם כן יעשה מאמץ כן מצד השליטים המלוכניים להשאיר את המחלוקות מאחוריהם, להפסיק לטמון ראשם בחול המדבר ולחתור לעבר אימוץ מדיניות חוץ וביטחון משותפת בעת בה היא נדרשת יותר מכל.



הצעתו של עבאס להקפאת התנחלויות לא מוצהרת: תכסיס שקוף או קריאה לעזרה?

מבט על,  הלר מרק  
בראיון שנתן לעיתון הארץ (דצמבר 2009), חזר נשיא הרשות הפלסטינית, מחמוד עבאס, על עמדתו משכבר הימים, לפיה ניתן יהיה לחדש את השיחות בין ישראל לפלסטינים רק לאחר שישראל תקפיא באופן מוחלט את הקמתן של התנחלויות בכל רחבי הגדה המערבית, לרבות במזרח ירושלים. אך ב"שליפה" חדשה שאולי נועדה לאותת על גמישות, הוא הוסיף ואמר, שניתן לפתוח בשיחות באופן מיידי, גם ללא הצהרה פומבית על הקפאה.
במבט ראשון, לא מדובר בהצעה רצינית. עבאס יודע היטב שהקפאת התנחלויות חשאית היא בלתי אפשרית בפועל. בהתחשב בתגובה הבלתי נמנעת של המתנחלים – שכבר באה לידי ביטוי בהתנגדותם הנמשכת להקפאה החלקית והזמנית שהוכרזה בידי ממשלת ישראל – וכן בנוכחות המטרידה של התקשורת הבינלאומית והישראלית, אין שום סיכוי שניסיון כלשהו לכפות הקפאה שכזו לא ייוודע ברבים, וכפועל יוצא מכך, אין שום סיכוי שהקפאה "בלתי מוצהרת" תהיה בעייתית פחות עבור ממשלת ישראל מאשר הקפאה מוצהרת.
ההסבר הסביר ביותר המתקבל על הדעת לתוספת מסקרנת זו הוא לפיכך שעבאס לא מעוניין באמת בחידוש השיחות – אף על פי שזוהי משאלת הלב הנלהבת של ארצות הברית ושל הקהילה הבינלאומית, הממשיכות לממן את הממשלה ואת כוחות הביטחון שלו - אלא שהוא מעוניין להציג גמישות לכאורה, כדי להטיל את האחריות על אי חידושן של השיחות על ישראל. הנחת היסוד העומדת מאחורי הסבר זה היא שחידוש השיחות צפוי לייצר התקדמות מסוימת, שתחשוף אותו להאשמות בדבר חולשה וכניעה, דווקא בזמן שבו החמאס שב ואישר בהתרסה את מחויבותו המוחלטת לנתיב ההתנגדות הבלתי מתפשרת, או שחידוש התהליך יאשר שוב את חוסר התוחלת שבמגעים, תרחיש שגם הוא יאשש את עמדת החמאס. על פי קו מחשבה זה, שאומץ לכאורה בידי ממשלת ישראל, עבאס בעצם חושש מסבב נוסף של שיחות, אך עשוי לנצל את העיסוק הבינלאומי בהתנחלויות להצגת העקשנות הישראלית בנושא זה כמכשול האמיתי העומד בפני חידושן.
עם זאת, ניתן להציג פרשנות אפשרית נוספת לראיון: בעוד שהקפאה בלתי מוצהרת היא אבסורד מבחינה הגיונית, עבאס תר בכל זאת אחר דרך לרדת מעץ ה"תנאי המוקדם" שאליו נדחף בידי התביעה האמריקנית המקורית מראשית השנה להקפאה מוחלטת של התנחלויות. תביעה זו הייתה לא נבונה בשני מובנים. ראשית, היא הייתה לא מציאותית: לא היה ולו הסיכוי הקלוש ביותר שממשלת ישראל תוכל להיעתר לתביעה זו ללא לחץ אמריקני אכזרי ותקיף שכמעט לא ניתן להעלותו על הדעת מבחינה פוליטית. שנית, ואפילו הרסני יותר לתהליך, תביעה זו דחקה את עבאס לפינה בכך שכפתה עליו לדרוש לא פחות מכפי שתבע ממשל אובמה, אך הותירה אותו חסר יכולת תמרון, כיוון שדעת הקהל שלו – בניגוד לזו של אובמה – אינה מסוגלת להכיר בהכרח פוליטי וכפועל יוצא מכך להכיל הבנות כלשהן עם ראש ממשלת ישראל נתניהו המושתתות על היענות חלקית.
ההנחה שעבאס רואה בכך דילמה לא נוחה שממנה יהיה מעוניין להתחמק זוכה לחיזוק מעצם העובדה שהוא העביר את המסר שלו ישירות לישראלים באמצעות עיתונאי ישראלי, צעד שאינו אופייני לו בדרך כלל. ההנחה העומדת מאחורי צעד זה, היא, שעבאס מעוניין באמת ובתמים בחידוש השיחות. על פי פרשנות זו, עבאס יכול לחיות עם הסטטוס קוו בשל שיפור המצב הכלכלי בגדה המערבית, לאור יעילותם של כוחות הביטחון שלו ובשל יכולת התמרון בסוגיית הכהונה (הוא לא נסוג ממחויבותו לא להציג את מועמדותו בבחירות הבאות לנשיאות, אך השיג את אישורו של אש"ף להאריך את תקופת כהונתו עד שניתן יהיה לערוך בחירות במועד מאוחר יותר, והצליח להטיל את האשמה בגין העיכוב על החמאס). יחד עם זאת, דומה כי לא ניתן להנציח מצב זה לעד, כיוון ששיתוק מתמשך של המסלול המדיני מכרסם באפשרות ובלגיטימיות של החלופה האסטרטגית שהוא מציב לעמדת החמאס, ומותיר את היציבות היום-יומית בת ערובה לאירועים בלתי צפויים.
קובעי המדיניות בישראל המתנגדים להקפאת התנחלויות מלאה – אם מתוך הכרה אמיתית ואם לאחר שהגיעו למסקנה שהמחירים הפוליטיים הפנימיים והחברתיים גבוהים מהיתרונות הדיפלומטיים האפשריים – יכולים, ללא ספק, למצוא ביסוס לאימוץ הפרשנות הראשונה של הראיון שנתן עבאס, ולפטור את הצעתו כתכסיס פשוט להדוף קריאות לקיים שיחות ללא תנאים מוקדמים. אך אלו השותפים לחשש בדבר היכולת להתמיד במצב הנוכחי של "לא מלחמה, לא שלום, לא שיחות" המיוחסים לו בפרשנות השנייה, ימצאו עילה לבדוק האם יש בה משהו. שהרי לחץ לחידוש השיחות, בפרט מכיוונו של ממשל אובמה, יתחדש כמעט בוודאות בראשית 2010. כמו כן, יכולתה של הרשות הפלסטינית להמשיך לתפקד כהלכה – דבר שרבים בממסד הביטחוני הישראלי מחשיבים כאינטרס מפתח ישראלי – עשויה להיתקל באיום חדש בדמות התקפות טרור, זליגה של המיתון הכלכלי העולמי, או אפילו חיזוק מעמדו של חמאס בעקבות עסקה בנושא גלעד שליט.
אין פירוש הדבר שאפילו אותם ישראלים הרואים בחידוש השיחות עניין בעל דחיפות מסוימת יכולים להסכים לתביעתו של עבאס בניסוחה הנוכחי. עם זאת, הם עשויים למצוא במסר שלו אות לרצונו לחפש דרך מכובדת לעבור את משוכת המכשול הנוכחי, אולי בצורת יישום לא מוצהר של מחויבויות נמשכות בנושא ההתנחלויות ה"לא מאושרות" כביכול, או בדמות מחויבות בפיקוח בינלאומי להפסקה מיידית של כל פעילות הבנייה בכל האזורים העתידים לעבור לתחום השיפוט הפלסטיני בכפוף להגעה להסכם עתידי בנושא גבולות, ללא קשר למשך הזמן שיידרש בפועל ליישום הסכם עתידי שכזה.
רעיונות כגון אלה עשויים להתברר כעקרים. אחרי הכל, האפשרויות ל"רבע" את המעגל הן, מטבע הדברים, חמקמקות. אך מרכיב מועיל אחר עשוי להיות הכרה של ממשל אובמה, ולו גם לא מוצהרת, בדבר הצורך להימנע מלהניח בעתיד כשלים על דרך המשא ומתן.



"המלחמה הנשכחת": לשאלת לוח הזמנים לנסיגת ארצות הברית מעיראק

מבט על, גוזנסקי יואל: פינוי הכוחות האמריקאים מעיראק עמד עד כה בלוח הזמנים המתוכנן. עם זאת, אילוצים שונים בהם הגברת המוטיבציה של ארגוני הטרור להוציא לפועל פיגועים אסטרטגיים, דחיית מועד הבחירות לפרלמנט, הנפיצות הכורדית-ערבית כמו גם אילוצים חיצוניים דוגמת תגבור כוחות צבא ארצות הברית באפגניסטן, עלולים להביא למצב בו פינוי הכוחות בקצב הנוכחי יעמיד בסימן שאלה את היציבות היחסית שהושגה בשנתיים האחרונות.
אם לא יהיו שינויים, הפעילות הקרבית האמריקאית בעיראק צפויה להסתיים באוגוסט 2010, וכלל כוחותיה מחויבים לסגת, על-פי הסכם סטאטוס הכוחות (SFA), עד סוף 2011. נכון להיום יש בעיראק 115,000 חיילים אמריקאים המצויים ברובם, מאז ה-30 ביוני, מחוץ למרחב העירוני (זאת ביחס ליותר מ-160,000 חיילים ששהו בעיראק בשיא ה-Surge). השלב הבא, על-פי התוכנית האמריקאית, הוא מעבר הדרגתי למודוס של "ייעוץ וסיוע" לכוחות הביטחון העיראקיים, אשר מידת מיומנותם לקבל את האחריות הביטחונית על השטח שיפונה מוטלת בספק. לאחר אוגוסט 2010 צפויים להישאר בעיראק לא יותר מ-50,000 חיילים בתפקידים תומכי לחימה וכ-70,000 אנשי חברות קבלן פרטיות.
רמת האלימות בשטח קשורה, גם אם לא באופן מוחלט, לנסיגה האמריקאית. תגבור הכוחות האמריקאים הוא שהביא, בין היתר, להפחתת האלימות ב-2007. משום כך, הסגת הכוחות, כמו גם הפחתת התמיכה באלמנטים סונים שהתנגדו לאל-קאעדה, עשויה להביא להגברתה. התפרצות אלימה, סביב הבחירות לפרלמנט (שנדחו שוב, הפעם ל-7 במרץ 2010), עשויה לחייב התערבות אמריקאית, גם נקודתית, ולהקשות על מפקד הכוחות האמריקאים, הגנרל אודיירנו (Odierno), לעמוד בלוח הזמנים לנסיגת הכוחות.
הפיגועים שאירעו באוגוסט ובאוקטובר כמו גם הפיגועים שבוצעו ב-8 בדצמבר, כוונו נגד משרדי ממשלה וסמלי שלטון עיראקיים ומעידים על כוונת מבצעיהם להוציא לפועל פיגועים "אסטרטגיים" המכוונים לערער את יסודות הממשל.. כוחות הביטחון העיראקיים היו תלויים במידה רבה בסיוע של הצבא האמריקאי לאחר הפיגועים בכל האמור לפינוי הנפגעים, אבטחה, מודיעין וכיוצא באלו. סביר כי ככל שיתקרב מועד הבחירות תעלה המוטיבציה של מי שעומד מאחורי פיגועים אלו להוציא לפועל עוד ועוד פיגועים כדי להוכיח את אי יכולתה של הממשלה והעומד בראשה להביא לשיפור המצב הביטחוני במדינה.
לוח הזמנים להוצאת הכוחות האמריקאים מעיראק, שהוא קשיח מטבעו, עלול להיות מושפע גם מהתמשכות תהליך הקמת הממשלה לאחר הבחירות, השניות במספר הנערכות באופן דמוקרטי לאחר הפלישה האמריקאית ב-2003. נכון להיום אף גוש פוליטי לא צפוי לזכות ברוב, מה שעשוי להאריך את מלאכת גיבוש הקואליציה, יש האומרים אף מעבר לקיץ 2010. לאחר הבחירות הראשונות לפרלמנט ב-2005 עברו מספר חודשים עד שהוקמה הממשלה, כאשר הואקום הפוליטי נוצל ע"י ארגוני טרור להגביר את התקפותיהם והחל גל של אלימות בין-עדתית. הסבירות כי הבחירות במדינה יבוטלו כליל נמוכה, אך דחייתן עשויה לחייב היערכות שונה בכל האמור לקצב והיקף הכוחות האמריקאים הנסוגים.
בהיותו מודע ליכולות המוגבלות של כוחות הביטחון העיראקיים, אל-מלכי לא שולל את האפשרות "להשאיר דלת פתוחה" להמשך הנוכחות הצבאית האמריקאית במדינה גם לאחר 2011, זאת לצורך הכשרת כוחות הביטחון העיראקים. עם זאת, הדבר יחייב עשיית שינויים בהסכם הקיים בין המדינות, זאת כדי לסייע לעיראק "לעמוד על רגליה". עם זאת, יתכן והממשלה החדשה שתורכב בעיראק לאחר הבחירות לא תראה באור חיובי את המשך הנוכחות הצבאית האמריקאית בעיראק ותבקש את הסגת הכוחות על-פי ההסכם.
למרות שצבא ארצות הברית נסוג כבר ממרבית המרכזים העירוניים (27 במספר), הוא עדיין לוקח חלק מכריע בלחימה נגד הטרור באזורים הכפריים ולאורך גבולותיה של עיראק וכוחות הביטחון העיראקיים תלויים בו במידה רבה מבחינה לוגיסטית, סיוע אווירי ומל"מ (מודיעין לפני מבצע). נסיגה בקצב הנוכחי עשויה לערער את ההישגים השבריריים מאז 2007 ולהביא לחידוש פעולות הטרור והאלימות הבין-עדתית.
סביר, כי גם בסוף 2011, המועד בו תושלם הנסיגה האמריקאית, עיראק לא תוכל להגן על עצמה מעצמה ומשכנותיה. עיראק עדיין זקוקה לבנות זרוע אוויר אפקטיבית שתוכל להגן על שמי המדינה מאיומים חיצוניים (ברשות חיל האוויר העיראקי מעט מסוקים ומספר מטוסי סיור ותובלה) וכוח ימי שיוכל לאבטח את רצועת החוף כמו גם את ייצוא הנפט העיראקי. עד שיהיה ביכולתה לעשות זאת לא יהיה תחליף לנוכחות צבאית אמריקאית. באשר לביטחון פנים, הרי שלמרות הגידול הרציף במספר אנשי כוחות הביטחון העיראקיים (665,000 איש נכון להיום), מידת כשירותם ונאמנותם מוטלת בספק.
גם אם כמות הפיגועים ירדה, במקומות מסוימים אף לרמות שלא נראו מאז 2003, סביר כי ככל שתעמיק הנסיגה האמריקאית, יבקשו ארגוני הטרור, בדגש על "אל-קאעדה במסופוטמיה", לזנב בכוחות האמריקאים הנסוגים כדי להקנות לפינוי דימוי של "נסיגה תחת אש".
גם התגברות הסכסוך הכורדי-ערבי, למשל סביב שאלת הזכויות על ההכנסות משדות הנפט של כירכוכ, על גבול החבל הכורדי, עלולה להוביל את ארצות הברית להאריך את שהותה בעיראק כדי למנוע שפיכות דמים. כירכוכ, הבנויה מפסיפס אתני נפיץ ואשר אחראית ליותר משליש מתפוקת הנפט של עיראק, "שוחררה" על ידי הכורדים ב-2003 עם נפילת סדאם, והיא מהווה מאז סלע מחלוקת בין בגדאד לאירביל בשאלת השליטה בעיר וחלוקת רווחי הנפט. הקרבה בין כוחות ה"פשמרגה" לכוחות הממשלה, כמו גם הצעדים החד-צדדיים בשטח ששני הצדדים נקטו, עשויה להצית משבר שיהיה קשה להכילו. עד כה, הימצאותם של הכוחות האמריקאים בשטח מנעה במידה רבה התדרדרות נוספת, מה שמחייב להגיע לנוסחא פוליטית שתספק את שני הצדדים עוד לפני השלמת הנסיגה. יוזכר כי היה זה בעיקר המאמץ האמריקאי שסייע בהשגת הסכם הפשרה באשר לאופן ההצבעה בכירכוכ, שאפשר את העברת חוק הבחירות במתכונתו הסופית.
נסיגת הכוחות מעיראק קשורה גם למצב באפגניסטן והעברת מאמץ המלחמה האמריקאי אליה. פינוי כוחות "פזיז" לטובת אפגניסטן עלול להעמיד למבחן את היציבות היחסית שהושגה בעיראק, להביא להגברת האלימות ולבסוף לצורך בעיכוב הפינוי כדי להשליט סדר. מנגד, כל עיכוב בפינוי הכוחות מעיראק יקשה על תגבור הכוחות באפגניסטן. רק בשבוע שעבר הכריז הנשיא אובמה כי בכוונתו לאשר תגבור נוסף של 30,000 חיילים עד קיץ 2010, שהוא גם מועד השלמת הפינוי של הכוחות הלוחמים בעיראק, זאת מעבר ל-68,000 החיילים האמריקאים שכבר נמצאים בה.
יש להדגיש כי על אף הקשיים שעשויים לנבוע מהמצב הפוליטי הפנימי בעיראק, מרמת האלימות בשטח, מהמתח הכורדי-ערבי, הנסיגה צוברת מומנטום משלה ויהיה קשה לעוצרה. אך נחישותו של הנשיא אובמה להביא לפינוי הכוחות בקצב הנוכחי ובכפוף ללוח זמנים קשיח עלולה לשחוק את הישגי השנתיים האחרונות ולסיים את השקט היחסי ששרר בעיראק. הן האמריקאים והן העיראקים אינם מעוניינים שכוחות צבא ארצות הברית יישארו בעיראק לנצח. הארכת הנוכחות האמריקאית לא מבטיח הצלחה, אך נסיגה מוקדמת מידי תביא בהכרח לואקום ביטחוני – ותהפוך את הנסיגה למסוכנת יותר אף מן הכניסה לעיראק. ארצות הברית נדרשת לכן להטמיע יתר גמישות ב"אסטרטגיית היציאה" שלה, כך שיתאפשר לה להתמודד ביתר קלות עם האילוצים הקיימים, גם אם בסוף היום התוצאה תהיה הארכת משך הנוכחות הצבאית בעיראק.



האחוד האירופי והכרה במדינה פלסטינית וירושלים בירתה


מבט על
, ערן עודד:
הצהרה של ראשי המדינות החברות באחוד האירופי (8.12.2009) על התהליך המדיני במזרח התיכון אינה סיבה לחרדה אך גם לא לתגובות מזלזלות ורצוי לבחון את המשמעות ארוכת הטווח.
במהלך הנשיאות התורנית של האחוד האירופי במחצית השנייה של 2009, ניסתה שבדיה להביא לשנוי גורף במדיניות האחוד כלפי הסכסוך הישראלי- ערבי. השנוי המרכזי שאליו חתרו השבדים היה הכרה של האחוד האירופי במדינה פלסטינית תוך התייחסות לקווי 67 כגבולותיה ולירושלים המזרחית כבירתה. הנוסחה הסופית שאותה אמצו ראשי המדינות החברות, רחוקה מהטיוטה השבדית הראשונית. יש בהשוואה בין שני הטכסטים כדי ללמד הן על הלכי רוח מסוימים באחוד האירופי, הן על המגבלות של מדינות מסוימות חברות האחוד האירופי לגבש מדיניות על פי תפיסתן הן, אך נוסח ההחלטה הסופית מלמד גם על סחף בעמדות מדינות רבות ביחס לישראל. מן הראוי שממשלת ישראל לא תתעלם מסחף זה וסיבותיו.
במשפט המפתח בהצהרה מה- 8.12.2009 נאמר, כי המועצה האירופית (European Council) חוזרת על תמיכתה במשא ומתן שיוביל למדינה פלסטינית, במאמצים והצעדים שיובלו לתוצאה זו והמועצה מביעה את נכונותה להכיר במדינה פלסטינית ב"עיתוי נאות". בהזכירה כי מעולם לא הכירה בסיפוח מזרח ירושלים, קבעה המועצה האירופאית, כי חייבת להיות דרך, באמצעות משא ומתן, לפתור את הסוגיה של מעמד ירושלים כבירה העתידית של שתי המדינות. פרושה של נוסחה זו הוא שהאחוד האירופי קובע בה, שהדרך להקמת מדינה פלסטינית עוברת דרך המשא ומתן. צרוף האזכור למזרח – ירושלים ואי הכרה בסיפוחו לישראל מלמד שהאחוד האירופי מייעד את החלק הזה של העיר לבירת המדינה הפלסטינית. המועצה האירופית אינה מתחייבת להכיר במדינה פלסטינית אך לא ברור אם הרתיעה מאמירה מפורשת בדבר ההכרה, מתייחסת להכרזה על מדינה פלסטינית כתוצאה הנובעת מהמשא ומתן, או שהרתיעה נוגעת להכרזה פלסטינית חד-צדדית. מאחר והכרה במדינות חדשות נשארה עדין בסמכות הבלעדית של כל מדינה ומדינה החברה באחוד האירופי,יש להניח שלא כל המדינות החברות תכרנה במדינה פלסטינית אם זו תוכרז באופן חד-צדדי ושלא כתוצאה ממשא ומתן בין ישראל לפלסטינים. אקט קולקטיבי, של האחוד האירופי, יעשה כאמור בהצהרה, בעיתוי נאות. רמז לפרוש של "עיתוי נאות" או למצער, הפרשנות השבדית לו, ניתן לראות בפסקה בהצהרה שבה מביעים ראשי המדינות החברות תמיכה בתכניתו של ראש הממשלה הפלסטיני סלאם פיאד לבניית מוסדותיה של המדינה הפלסטינית שבדרך. אליבא דפיאד, בנית המוסדות אמורה להתבצע בשנתיים הקרובות.
ההתניה האירופית, רופפת ככל שתהיה, של ההכרה האירופית במדינה פלסטינית, בהיותה של מדינה זו תוצאתו של משא ומתן מזכירה במידה מסוימת את מכתבו של הנשיא בוש לראש הממשלה שרון מאפריל 2004. באותו מכתב נאמר ששינויים בקווי 67 על, מנת שגושי ההתיישבות היהודית יכללו בתחומה של מדינת ישראל, יהיו כפופים למשא ומתן. כשם שישראל ראתה בהבעת העמדה האמריקאית הישג מדיני, יכולים גם הפלסטינים לראות בהבעת העמדה האירופית, מרוככת ככל שתהיה, הישג מדיני משלהם.
גורם נוסף הראוי לתשומת לב בהקשר זה הוא ההודעה שפרסמו ראש האחוד לפני יותר מעשר שנים בתום דיוניהם בברלין ב-23-וב- 24 במארס 1999. כבר אז עלה הרעיון של הכרה אירופית במדינה פלסטינית והאחוד האירופי הכיר בזכות הפלסטינים למדינה וקרא לצדדים לנהל משא ומתן אך מבלי לפגע בזכות זו "שאינה כפופה לאף ווטו" ומיד אחר כך באה הפסקה בהצהרת ברלין מ-1999 לפיה "האחוד האירופי משוכנע כי הקמת מדינה ריבונית, דמוקרטית וברת קיימא על בסיס ההסכמים הקיימים ובאמצעות משא ומתן, היא הערובה הטובה ביותר לביטחון ישראל וקבלתה כשותף שווה באזור. האחוד האירופי מכריז על נכונותו לשקול הכרה במדינה פלסטינית בעתיד בהתאם לעקרונות הבסיסים שצוינו לעיל".
קריאת שני המסמכים, של ברלין 1999 ושל בריסל 2009 מלמדת שהשנוי העיקרי בעמדות האחוד האירופי מתייחס למעמדה של ירושלים והיותה בעתיד בירה של שתי המדינות, פלסטין וישראל. כבר בעבר הביעו ראשי האחוד האירופי התנגדות לצעדי ישראל בירושלים. זו היא מאידך, הפעם הראשונה שבה האחוד מביע באופן רשמי את תמיכתו ברעיון כי בירת המדינה הפלסטינית תשכון בירושלים. מי שיבקש נחמה בהצהרה האירופית ימצא אותה בהכרה האירופאית שגם לישראל הזכות לקבע בירתה בירושלים.
בהצהרה מה- 8.12.2009 יש כמה נקודות אחרות בעלות עניין. ההתייחסות, החיובית יחסית, להחלטה של ממשלת ישראל להקפיא חלקית וזמנית את הבניה בהתנחלויות מסתיימת באמירה כי המועצה "מקווה שהיא תתרום לחידוש המשא ומתן המשמעותי". מאחר ויש בהצהרה דרישות נוספות מישראל אך חידוש המשא ומתן מתקשר ישירות רק להקפאה ניתן לראות זאת כתמיכה מסוימת בתביעת ארצות הברית וישראל שהפלסטינים יחדשו את המשא ומתן בעקבות החלטת ההקפאה. על מנת להסיר ספק בדבר עמדתו העקרונית, האחוד האירופי ממשיך לדרוש הפסקה לאלתר של הבניה בירושלים "ובשאר הגדה המערבית" (היינו, ירושלים בראיה של ראשי האחוד האירופי היא חלק מהגדה). כמו כן תובעים הם הסרת כל המאחזים הבלתי חוקים שנבנו מאז מארס 2001.
האחוד האירופי אינו מסתיר תמיכתו באבו מאזן וקורא לפלשסטינים לעמוד מאחוריו. האחוד האירופי יברך על קיומן של בחירות פנימיות "כאשר התנאים יאפשרו זאת" היינו, האחוד האירופי מקבל את המשך כהונתו של אבו מאזן גם ללא בחירות.
בטווח המיידי נמנע משבר רציני ביחסי האחוד האירופי לישראל. השפל ביחסי ישראל ושבדיה העמיק פי כמה אך זו כבר תופעה רבת שנים. בתוך שנתיים ובהעדר התקדמות משמעותית במשא ומתן בין ישראל לפלסטינים, (או לחלופין במשא ומתן בין ישראל לבין סוריה) עלולים חילוקי הדעות בין ישראל לכל האחוד האירופי להחריף והדבר עלול למצוא ביטוי בהיבטים המעשיים של היחסים הבילטראליים.
אך מעבר לכל אלו צריך לזכור כי האחוד האירופי מהווה מעין משכוכית. 13 שנה לפני שישראל ואש"ף פתחו במשא ומתן ישיר, הכריז האחוד האירופי בהצהרת ונציה מ-1980 על הכרתו בזכות הפלסטינים להגדרה עצמית. עוד לפני שנבחר אהוד ברק לראש הממשלה ב-1999 ולפני שחידש את המשא ומתן על הסדר הקבע בסוף אותה שנה, כבר יצא האחוד האירופי בהצהרת ברלין בדבר הכרה אפשרית במדינה פלסטינית. כזכור הגיע נשיא ארה"ב להצהרה בדבר הצורך בפתרון המבוסס על שתי מדינות רק ב-2002. ב-2009 פרץ האחוד האירופי בהצהרה על ירושלים כבירת שתי המדינות. התקדימים חייבים להדאיג את כל אלו המתנגדים לפשרה כלשהי בירושלים.
* שני המסמכים מצויים באתר ה- INSS



על חשיבות התווך הימי במאבק מול איראן, גוז`נסקי יואל


מבט על
, תפיסת האונייה שהובילה נשק מאיראן לסוריה (וכנראה דרכה לחזבאללה) בתחילת נובמבר חשפה משהו מהיקף המאבק המתנהל בין איראן לישראל בכלל ובתווך הימי בפרט, מאבק שעובר יותר ויותר לקדמת הבמה. אך החשיבות של התווך הימי בהקשר האיראני לא מסתכמת בסיכול משלוחי נשק שעושים דרכם לחזבאללה ולחמא"ס. אופציית הפעולה בתווך הימי תאפשר לישראל לשכלל את יכולת ההרתעה וההתקפה מול איראן, ולמערב, להטיל על איראן סנקציות "מרסקות", אם וכאשר יעלה הצורך.
המאמץ לסיכול משלוחי נשק אסורים קיבל לגיטימציה משפטית ומדינית במידה רבה לאחר מלחמת לבנון השנייה ומבצע "עופרת יצוקה", והוא מבוסס גם על החלטות מועצת הביטחון של האו"ם בעניין תוכניתה הגרעינית של איראן. ואכן, התקשורת ידעה לדווח השנה על שלושה מקרים בהם נתפסו משלוחי נשק שיצאו בדרך הים מאיראן לסוריה ודרכה לחזבאללה. הניסיון לגוון את שיטות ההברחה, ה"חתימה" הגבוהה שיש למשלוח מטענים ביבשה ובאוויר, והיכולת להעביר כמות גדולה של אמצעי לחימה דרך הים, הביאו את האיראנים לעשות שימוש גובר בתווך הימי.
תפיסת האונייה "Francop" - אולי הגדולה מסוגה עד כה - מצטרפת לתפיסה נוספת, חודש מוקדם יותר, בה החרימו שלטונות מלטה, לבקשת ארצות הברית, ספינת סוחר, הפעם בבעלות גרמנית, "Hansa India", שנשאה גם היא נשק מאיראן לסוריה. בינואר 2009 החרימו השלטונות הקפריסאים נשק וציוד לייצור נשק שמקורו בתעשייה הצבאית האיראנית שהובילה האונייה הרוסית "Monchegorsk", לאחר שספינות הצי החמישי האמריקאי עצרו אותה בים האדום מוקדם יותר. ככל שסיכולים אלה נראים מרשימים, ניתן להעריך כי מדובר רק ב"קצה הקרחון" של המאמץ האיראני. ישראל מודעת לכך ולכן חיל הים הישראלי עצר לבידוק, מתחילת 2009, מאות ספינות חשודות. גם אם אין בתפיסות הללו לשנות באופן משמעותי את פני המערכה הבאה בלבנון או בעזה, יש בהם כדי להביך את איראן ולחשוף את כוונותיה.

חזבאללה וחמא"ס הם לא היחידים בהם תומכת איראן. בסוף אוקטובר טענה הממשלה בצנעא כי היא תפסה ספינת נשק איראנית, "מאהאן 1", ועליה תחמושת מגוונת שהייתה מיועדת, לדבריה, למורדים השיעים הפועלים בצפון מערב המדינה. מדובר במאבק שהתרחב לאחרונה וכולל פעילות צבאית ישירה של סעודיה, גם בים, במטרה למנוע ממשלוחי נשק נוספים של איראן מלהגיע לידי המורדים.
התקיפות המיוחסות לישראל, בתחילת 2009, של שיירת נשק ושל כלי שיט שהעבירו נשק לסודאן לא היו בחלל הריק. בשנים האחרונות התחממו היחסים בין איראן למדינות קרן אפריקה, במסגרתם איראן מנסה לבסס נוכחות צבאית לאורך נתיבי השיט באזור. כך למשל, פורסם על הקמת נמל ימי איראני בחוף אריתריאה, בעיר הנמל אצאב (Assab), לשימוש אנשי משמרות המהפכה. הגברת הנוכחות הימית האיראנית במוצא הדרומי של הים האדום, הביאה מספר מדינות ערביות להכריז בחודש שעבר, לראשונה, על הקמת "כוח משימה ימי ערבי בים האדום", שיכלול, כך על-פי הדיווחים, בנוסף לסעודיה ומדינות המפרץ גם את ג`בוטי, סודאן, תימן, מצרים וירדן.
החלטות מועצת הביטחון בעניינה של איראן מעניקות תשתית משפטית להגברת הפיקוח עליה. בנוסף, יוזמות כמו ה-PSI (Proliferation Security Initiative), גם אם הן מוגבלות ביכולתן לבסס שתוף פעולה מבצעי ומודיעיני, עשויות להיות פלטפורמה למהלכים שנועדו להצר את צעדיה של איראן במיוחד בכל האמור למניעת תפוצה של נשק בלתי קונבנציונאלי. כשלון השיחות עם איראן באשר לעתידה הגרעיני, עשוי לתרום לנכונות המערב לנקוט בצעדים אלו, במיוחד לאור האפקטיביות הנמוכה של העיצומים הכלכליים שהוטלו עליה עד כה. בית הנבחרים האמריקאי אף דן בעבר בקידום הצעת חוק שתמנע כניסת תזקיקי נפט לאיראן דרך היבשה, האוויר והים, הצעה שהוקפאה בינתיים.
סביר, כי כחלק מהכנת האופציות ל"יום שאחרי" כשלון ההידברות מול איראן, הצי החמישי האמריקאי עורך "משחקי מלחמה" ודן בדרכים כיצד ניתן להגביר את הלחץ על איראן, למשל על-ידי מניעת כניסת תזקיקי נפט לתחומה. למרות שקל יותר לגייס תמיכה (בינלאומית ופנים אמריקאית) להטלת סגר ימי, מאשר לתקיפת מתקני הגרעין, מדובר בהכרזת מלחמה בפועל. חסימה של כניסת תזקיקים לאיראן תהיה חמורה מבחינתה, לאור תלותה בהם, עד כדי איום על יציבות המשטר. לכן גם מהלך "מוגבל" זה עשוי לגרום לתגובה איראנית חריפה - אם על-ידי פגיעה בחופש השיט במפרץ כמו גם במתקני שינוע, אחסנה והפקה של נפט ואם על-ידי פגיעה באינטרסים אמריקאים באיזור ובמדינות המפרץ עצמן.
מזה זמן שהמאבק הישראלי בהברחות הנשק מאיראן מתקיים רחוק מחופי המדינה, ולראיה, תפיסת הספינה האיראנית "Karin A" סמוך לשארם אל-שייח` בינואר 2002. אך לאחר מלחמת לבנון השנייה, וביתר שאת לאחר מבצע "עופרת יצוקה" הניסיון לסכל את ההברחות "עלה מדרגה" והוא מתקיים הרחק מגבולות המדינה ובאופן רציף תוך שיתוף פעולה עם מדינות "ידידותיות" במרחב.
לישראל יש עניין מיוחד בפעילות בים האדום גם כדרך להרתיע פעילות איראנית בזירה זו וגם לשמש, בעת הצורך, כנתיב שיט לאיראן וממנה במקרה שיתפתח עימות צבאי בין המדינות. פעולותיה של ישראל נועדו להמחיש לאיראן כי יהיה בכוחה של ישראל לגרום לה נזק כבד מתוך תווך שמושפע פחות מפגיעה. ביוני השנה ניתנה בולטות למעבר של ספינות טילים וצוללות של חיל הים בתעלת סואץ בדרכם דרומה לים האדום. זאת, כדי לאותת לאיראן שזירת הים האדום היא בעלת חשיבות לישראל, כמו גם לגוש המדינות הפרגמאטיות (במקרה זה מצרים) המשתפות עמה פעולה.
לתווך הימי ישנה חשיבות גם בכל האמור לתקיפה אפשרית של מתקני הגרעין של איראן. ככלל, הפרסומים בשנים האחרונות התרכזו ביכולת של פעולה אווירית לפגוע במתקני הגרעין, ללא שנדונו היתרונות שיש לאפשרויות הפעולה בתווך הימי, לצד הפעילות האווירית. נראה כי השימוש הגובר בזירת הים האדום נועדה לאותת לאיראן כי ישראל מסוגלת לפעול גם בתווך הימי.
התווך הימי מאפשר לפעול מתוכו בשל היותו מאוים פחות בהשוואה לזרוע האווירית ומאפשר לשגר ממנו - זאת ללא צורך לעבור בתחום האווירי של מדינות אחרות - חימוש מדויק לטווח ארוך במטרה לפגוע במטרות באיראן. ככלל, פלטפורמות ימיות מאפשרות נשיאת חימוש רב יותר, קשה יותר לאתרן והן מאפשרות גם הפעלת מבצעים מיוחדים כדי לפגוע במטרות, דוגמת אתרי שליטה, בקרה וטילי קרקע-קרקע.
ניתן להעריך כי במערכה הבאה הצפויה לישראל יהיו מרבית בסיסי חיל האוויר ושדות תעופה שלה חשופים לירי רקטות ארוכות טווח וטילי קרקע-קרקע לאורך זמן ובטווחים גדולים מבעבר, וחשיבות הפעולה שמאפשר התווך הימי תגבר. בכל האמור למאבק מול איראן, על ישראל לדבוק במדיניות המרחיבה דה-פקטו את "גבולה האסטרטגי", ולבצע פעולות ימיות שיאפשרו לה להמשיך "לגבות מחיר" כלכלי, צבאי ומדיני מאיראן, להמחיש ביתר שאת את הסכנות המגיעות מכיוונה ולאותת כי בכל האמור לתוכנית הגרעין של איראן הזמן הולך ואוזל, וכל האופציות, גם הימיות, נמצאות על השולחן.




  עורך: רועי פולד poladroy@tauex.tau.ac.il

 
TAU Homepage