2010

באפריל


אירועים וכנסים

פרופסור נעם אליעז


פרופסור אליעז מביה"ס להנדסה מכאנית קיבל לאחרונה בסן-אנטוניו את פרס H.H. Uhlig היוקרתי במהלך הכינוס והתערוכה השנתיים של האגודה הבינלאומית למהנדסי קורוזיה, NACE International. פרס זה מוענק ע"י הארגון הגדול והחשוב בעולם בתחום הקורוזיה כהכרה על מצוינות בחינוך בתחום זה במוסדות להשכלה גבוהה. פרופסור אליעז הינו הישראלי הראשון שזוכה בפרס זה (או בכל פרס שהוא מטעם ארגון זה).



BRAIN@TAU - הכינוס הראשון של כל המדענים העוסקים בחקר המח באוניברסיטת ת"א


בכינוס, בחסות נשיא האוניברסיטה, פרופ` יוסף קלפטר, ובתמיכת מרכז-על לחקר המח ע"ש אדמס, יציגו כ -58 מדענים את עבודותיהם וכ- 100 סטודנטים יציגו פוסטרים

ביום ראשון, 25.4.2010, שעה 8:30, יתקיים באוניברסיטת תל אביב באולמות לולה ודולפי, מתחם רפואה, הכינוס הראשון של כל המדענים העוסקים בחקר המח באוניברסיטת תל אביב שנקרא BRAIN@TAU.
מטרות הכינוס:
- להפגיש בין כל מדעני המח משש פקולטות שונות
- להגביר העברת אינפורמציה ושיתופי פעולה בין הפקולטות ובין סטודנטים
- להציג את המגוון העצום של מעבדות בתחום על מנת למשוך סטודנטים לתארים מתקדמים
- ליצור מסה קריטית וליצור מעין פקולטת על למדעי המח, או בית ספר ללימודי מדעי המח
- להציב את מדעי המח בראש סדר העדיפויות באוניברסיטת תל אביב לשנים הבאות



רעידות אדמה בישראל


הפקולטה למדעי החברה ע"ש גרשון גורדון, לימודי מוסמך במדיניות ציבורית למנהלים, בפורום עיון בנושא



בעקבות מבצע "עופרת יצוקה" – אנטישמיות ושואה בלב השיח הציבורי הבינלאומי בשנת 2009

המכון לחקר האנטישמיות והגזענות ע``ש סטפן רוט באוניברסיטת תל אביב, בשיתוף עם הקונגרס היהודי האירופי
השנה שחלפה מאז החל מבצע "עופרת יצוקה" הייתה הגרועה ביותר מאז החל המעקב אחרי אירועים אנטישמיים לפני שני עשורים הן מבחינת מספרם של האירועים האלימים הבולטים, והן מבחינת האווירה העוינת שיצרו בעולם הפגנות רבות משתתפים וביטויים מילוליים וחזותיים שכוונו כלפי יהודים וכלפי מדינת ישראל. עוצמתו ואופיו של הגל שהחל בינואר 2009 העידו על התארגנות מוקדמת של פעילים קיצוניים מן השמאל ובייחוד מקרב המהגרים המוסלמים, שתוצאתה הייתה מתקפה מכוונת ומתוכננת. הם משתמשים בכל הכלים האנטישמיים הקיימים, כולל השוואה בין יהודים וישראלים לנאצים, שהפכה למעין מובן מאליו הנכנס בהדרגה גם לשיח המרכזי, וזאת כדי להביא להסכמה בינלאומית על דה-לגיטימציה של יהודים ושל ישראל כישות אחת. מנהיגים מוסלמים רדיקלים מפגינים יכולת גבוהה לרכז סביבם ציבור תומך, לגייס כספים ולהפיץ תעמולה, וזה בעזרת קבוצות של פעילי שמאל קיצוני, הפעילים במיוחד באוניברסיטאות – לעתים יחד עם תומכים יהודים וישראלים - ומבטאים אנטי-ציונות חריפה ספוגה בביטויים אנטישמיים מובהקים.

בשנת 2009 תיעדנו וניתחנו 1129 אירועים אלימים המהווים עלייה של למעלה מ-100% בהשוואה לשנת 2008 שבה נרשמו 559 אירועים כאלה. פרט להם נרשמו עוד מאות רבות של איומים בכתב ובע"פ, עלבונות, גרפיטי והפגנות בעלות תוכן אנטישמי מובהק, וכמה מהן גלשו למעשי אלימות. לא כללנו מאות רבות של גילויים אנטישמיים, מילוליים ואלימים, המזינים זה את זה, שכוונו כלפי יהודים ורכושם, או תועדו במרחב ציבורי ללא קשר פיזי ליהודים או לרכושם, אך אי אפשר היה לקבוע כי נגרמו מתוך מניע אנטישמי. לעתים יהודים אינם מגישים תלונות משום חשש שינקמו בהם על כך ומשום שהם מטילים ספק בתוצאות. לפיכך נראה שמספר המקרים, האלימים והמילוליים, גדול בהרבה מן המספרים המוצגים כאן.

לפי קני המידה שקבענו והמידע שאספנו לאחרונה, העלייה הגדולה ביותר באירועים אלימים בשנת 2009 נרשמה בבריטניה: 374 לעומת 112 ב-2008; בצרפת נרשמו 195 אירועים אלימים בהשוואה ל-50 ב-2008; בקנדה נרשמו 138 לעומת 13 (תודות להגנה יוצאת דופן על מוסדות יהודיים ב-2008); ובארה"ב – 116 בהשוואה ל-98. בגרמניה הייתה כנראה עלייה מתונה במספרם של כל סוגי האירועים, לעומת ירידה משמעותית בפעילות אלימה, אך הקהילה היהודית שם מרגישה מאוימת – אירוע קשה אחד משאיר משקע יותר מכמה אירועים מתונים. ברוסיה ובאוקראינה נרשמה ירידה ניכרת, מ-40 ו-38 ל-28 ו-20, בהתאמה, אולי עקב הידלדלות במספרם של יהודים שאפשר לזהותם ככאלה. ברוב המכריע של הארצות האחרות המספרים נעים בין 1 ל-30, אך גם הכפלה או השלשה של מספר נמוך עלולות להצביע על מגמה, אם כי יש לבחון זאת לאורך כמה שנים. מדובר למשל ב-6 מקרים ב-2009 לעומת 1 בשנה הקודמת בנורווגיה, ב-15 לעומת 0 בברזיל, ו-22 בהשוואה ל-0 באוסטריה, שבה זכה הימין הקיצוני להישגים מרשימים בבחירות. בתי כנסת, בתי ספר ומרכזים קהילתיים ממוגנים היום טוב יותר ולפיכך קרוב למחצית מן הפגיעות באנשים וכששית מן הפגיעות ברכוש פרטי נעשו ב-2009 באופן ספוראדי וספונטאני, הרחק מן המוסדות היהודיים. הימין הקיצוני ממשיך להוות גורם מרכזי בפעילות האנטישמית, אך ברוב המקרים האלימים שאירעו בעיקר במערב אירופה בשנת 2009 ומבצעיהם זוהו, המבצעים היו ממוצא ערבי או מוסלמי.

מספר האירועים הגבוה ביותר ברוב הארצות התרחש בינואר, במהלך המבצע. מגמה זו ירדה לאחר שהסתיים בפברואר ובמרץ, אך מספרם של האירועים האנטישמיים נשאר גבוה מזה שהיה לפני כן. למעשה מספרם של הגילויים האנטישמיים המתועדים הוא בקו עלייה מאז ראשית שנות ה-90, וזה גם בשנים שבהן לא התרחש אירוע משמעותי במזרח התיכון. לפיכך יש לתלות את מקורותיה של העלייה בגילויים האנטישמיים למיניהם בשנת 2009 בגורמים עמוקים יותר, כמו תחרות על תשומת הלב בעידן של שיטפון מידע המביאה להקצנה בביטויים; בורות ושטחיות בקרב בני נוער המחפשים סמלים ועבורם ישראל, ציונות ויהודים נעשו סמל מובהק של רוע; זרם התעמולה המוסלמית, הממומנת היטב על ידי רווחי הנפט, מלבה אווירה זו ומנצל אותה, ורשויות החוק נמנעות לעיתים מלעמוד בפניה מחמת "התקינות הפוליטית" ועיקרון חופש הדיבור; והשימוש המתמיד בשואה ככלי פוליטי ללא עכבות בעיקר על ידי השוואה, ולמעשה זיהוי, בין מגן דוד לצלב קרס, השוואה שפרושה הוא כי אין למדינה יהודית ולתומכיה זכות קיום. אירועים בולטים כמו קריאה שלא לציין את יום הזיכרון לשואה שקבע האו"ם ב-27 בינואר או הפצת העלילה על קצירת איברים כביכול מגופות של פלשתינאים בידי חיילי צה"ל, מושפעים מן ההשוואה.

ולסיום: מעבר למספרים, לדוגמאות ולניתוחים, ניתן לומר שהביטויים וההאשמות שנשמעו בשנת 2009 בזירה הבינלאומית לא היו כמותם בעבר. הדמוניזציה המתמדת של המדינה היהודית ותומכיה מציגה אותם כסמל של כל רוע וכמקור מרכזי לצרותיו של העולם, מתרחקת מדיון פוליטי עניני ומובילה, במתכוון ושלא במתכוון, למחשבה שביטולה של מדינת ישראל כמדינה יהודית וכהישג יהודי יביא גאולה לעולם.



גארי קספרוב


אלוף עולם לשעבר בשחמט יערוך משחק סימולטני בין 30 מתמודדים במסגרת אירועי הענקת פרס דן דוד באוניברסיטת תל אביב.


גארי קספרוב אלוף עולם לשעבר, רב האמן הבינלאומי ואלוף העולם בשחמט בשנים 1985-2000,
יגיע בראשית חודש מאי לישראל כאורח אוניברסיטת תל אביב ופרס דן דוד.
קספרוב יערוך משחק שחמט סימולטני מול 30 משתתפים ביניהם סטודנטים ובני נוער שוחר מדע מאוניברסיטת תל אביב, בתאריך 10 במאי, באולם סמולרש באוניברסיטת תל אביב.
שופט המשחקים הוא דר` מרדכי שורק, יו" אגודת השחמט של אס"א תל אביב.
בין המתחרים – מרסל אפרוימסקי, אלופת העולם לנוער עד גיל 14 , יונה פוגל מנכ"ל קבוצת פז, יו"ר הסוכנות היהודית, נתן שרנסקי, משה שפיצר ודן דוד .

פרס דן דוד – פרס בינלאומי המעניק פרסים בסך 3 מליון דולר מידי שנה, הוא פרי יוזמה משותפת של קרן דן דוד ואוניברסיטת תל אביב.
הפרס נקרא על שם איש העסקים הבינלאומי והפילנטרופ דן דוד והוא מנוהל באוניברסיטת תל אביב. הפרס מוענק משנת 2002 לאנשים ולמוסדות בעלי הישגים מצטיינים וייחודיים ותרומה מוכחת לאנושות במדעי הטבע, האמנות, מדעי הרוח, בעסקים או בשרות למען הציבור.

גארי קספרוב מגדולי השחמטאים בכל הזמנים פרש ממשחק מקצועני לפני כ-5 שנים,והפך עם השנים לדמות ציבורית ופוליטית הפועל רבות בתחום.



טקס חלוקת פרסים למשתתפים בתחרות עיצוב פינת זיכרון לזכרם של אל"מ במיל` אילן רמון ופרופ` יהויכין יוסף


הפרויקט הוא יוזמה משותפת של החוג לגיאופיזיקה ומדעים פלנטריים, בית הספר לאדריכלות ע"ש דוד עזריאלי וגברת רונה רמון , אשתו של אילן רמון ז"ל. יוזמי התחרות הם האדריכלים יצחק ליבנד ודניאל ווכטל ופרופסור קולין פרייס.
הפרויקט משקף, לפי בקשת גב` רמון, את הקשר הגורלי בין פרופסור יוסף, ניצול שואה, והאסטרונאוט הישראלי הראשון, אילן רמון. אילן לקח איתו לחלל ספר תנ"ך של פרופסור יוסף ששרד את השואה, סמל של הקיום הנצחי של העם היהודי. לא אילן ולא הספר שרדו את ההתרסקות של המעבורת , דבר שחיזק את המעגל בין שמחה , תקומה ושכול.

יצחק ליבנד, ראש בית הספר לאדריכלות ציין כי "הפתרונות שהסטודנטים לאדריכלות הגישו לתחרות הוכיחו יכולת מדהימה להתמודד עם נושא מופשט ולתת לו ביטוי פיזי,והיות שהפרוייקט הוא לביצוע, היכולת להתמודד עם הבטים מעשיים ותקציביים שהסטודנטים היציגו הפתיעה אפילן אותנו"
בטקס השתתפו: פרופ דורית טנאי , ראש התוכנית הבינתחומית הפקולטה לאמנויות ע"ש יולנדה ודוד כץ, אדריכל יצחק ליבנד, ראש בית ספר לאדריכלות ע"ש דוד עזריאלי , פרופסור קולין פרייס, ראש החוג לגיאופיזיקה ומדעים פלנטריים, והגברת רונה רמון.
הזוכים: פרס ראשון – ישראל ביטון וניר לוי, פרס שני – שירה אפק, פרס שלישי – גל גאון, לי זילברשטיין ועדי בן נון.
מורים ותלמידים של בית הספר לאדריכלות ע"ש דוד עזריאלי והחוג לגיאופיזיקה ו למדעים פלנטריים.
יו"ר חבר השופטים ומנחה הטקס, אדריכל דניאל ווכטל,מורה בכיר בבית הספר לאדריכלות ע"ש דוד עזריאלי.

בטקס חולקו 3 פרסים: פרס ראשון- 5,000 ש"ח לביצוע של הפרויקט שזכה ע"י התלמידים שזכו, מלגה בשווי של חצי שנה שכר לימוד, תעודה ומדליה ממשלתית לזכרו של אילן רמון.
פרס שני ושלישי קיבלו תעודה ומדליה.
בנוסף, כל המשתתפים קיבלו ספר מתנה מבית הספר לאדריכלות.

הצעתם של הזוכים במקום הראשון, ישראל ביטון וניר לוי, משלבת מימד סמלי עם מימד מעשי, הם יצרו מקום שניתן גם לשבת בו, לכן הגישה שלהם מוסיפה מימד אנושי נוסף לעבודות הנצחה.
השפה האדריכלית היא חדשנית ומשלבת רשתות מרחביות מבוססות על עקומות בשני מימדים כמעין עקומת זמן מרחב, עם ספסל הדומה לגל מעולם הפיזיקה ומהווה משקל נגד תקרה המרחבית שיצרו.
הזוכים עשו עבודת מחקר מעמיקה גם בהיבט הביצועי, עבודתם מעשית וניתנת לבניה.

הצעתה של הזוכה במקום השני, שירה אפק, מצליחה לתמצת דרך טבעות מרחביות משולבות את סיפורי החיים של אילן רמון ופרופ` יוסף. היא נעה בין פסל מרחבי לפיסול קינטי, העמדתה במרחב מהווה אתגר הנדסי מורכב, דבר שפוגם ביכולת לבצעה.

הצעתם של הזוכים במקום השלישי, גל גאון, לי זילברשטיין ועדי בן נון, מצליחה לקשור את כל המרכיבים של הלובי הקיימים בדרך חדשה ומקורית על ידי אליפסה מרחבית שחלקה חורגת גם מגבולות הבניין. הקונספט ראוי לציון כמאמץ מחשבתי כולל.
הביצוע כרוך בבניית אובייקט אדריכלי בחזית הבניין, דבר שמקשה על ביצוע הפרויקט, ועמידה בתנאים של תקציב ואישורים.
קרדיט לתמונה: ישראל ביטון וניר לוי



פרס במדעים הפיסיקליים לשנת 2010 ע"ש ריימונד ובברלי סאקלר

חתני הפרס בתחום מחקר ננו-פוטוניקה וננו-פלזמוניקה הם:
Prof. Mark Luitzen Brongersma from Stanford University
Prof. Stefan Alexander Maier from the Imperial College of London
הפרס יוענק במסגרת אירועי חבר הנאמנים של אוניברסיטת תל-אביב.



פריצת דרך בריפוי מחלת הפרקינסון


חוקרים באוניברסיטת תל-אביב הצליחו בפעם הראשונה לעצור את התקדמות המחלה
הגורמת לרעידות קשות, בעזרת השתלת תאי גזע. הצעד הבא: פיתוח טיפול דומה לחולי האלצהיימר



TEDx תל אביב


יחידת הפיתוח של הפקולטה לניהול – בית הספר למוסמכים במינהל עסקים ע"ש רקנאטי
ונציגי הסטודנטים קיימו אירוע Simulcast של TEDx. באירוע התקיים מרתון הרצאות סטודנטים ששולב בהרצאות משודרות (בתרגום לעברית) של דוברי TED בנושאי שיווק, אינטרנט, יזמות, פילוסופיה, ניהול, דיפלומטיה, עיצוב ועוד.



הפרס הבינלאומי בביופיזיקה ע"ש ריימונד ובברלי סאקלר

הפרס הוענק לשני זוכים:
Prof. Yigong Shi – Tsinghua University, Beijing, China
Dr. Gerhard Hummer – National Institutes of Health , USA 

האירוע לווה בסימפוזיון "פיזיקה של אינטרקציות ביומולקולריות”.




קצרים

לוחמת מידע - "סדנת תל אביב למדע טכנולוגיה ובטחון"

כנס מס` 55 - הפקולטה למדעי החברה ע"ש גרשון גורדון, בית הספר לממשל ולמדיניות ע"ש הרולד הרטוך, התכנית ללימודי ביטחון 



מפגש להשקת האסופה לכבודו של פרופ` אריה לוי ז"ל


מורה לרבים, חוקר מהמעלה הראשונה וחתן פרס ישראל בחקר החינוך לשנת תשנ"ח עורך האסופה פרופ` יצחק קשתי ועמיתיו למערכת פרופ` יובל דרור, פרופ` דוד נבו ופרופ` נעמה צבר בן יהושע מציגים בכפיפה אחת מאמרים מאת מיטב החוקרים בארץ העוסקים בשלושת התחומים בהם עסק פרופ` אריה לוי במהלך שנות עבודתו הרבות.
פרופ` לוי עלה לישראל כאיש צעיר אחרי שניהל בהונגריה בית ילדים לניצולי השואה. בארץ שילב עבודה בכפר הנוער ניצנים ולימודים גבוהים אותם השלים באוניברסיטה של שיקגו שהייתה אז מרכז ללימודי מדידה והערכה.
עם שובו החל בעבודה במשרד החינוך ופיתח את תחום ההערכה והאגף לתוכניות לימודים.
לבית הספר לחינוך של אוניברסיטת תל אביב הצטרף בשנת 1966 שם שילב את הניסיון שצבר בשדה ההוראה והמחקר והדריך עשרות תלמידי מחקר ותלמיד תואר שני.
הוא זכה להכרה בינלאומית, הוזמן לערוך את האנציקלופדיה לתוכניות לימודים וכתבי עת בינלאומיים בנושא הערכה.
במקביל עסק פרופ` לוי גם בתחומים שהיו קרובים לליבו, עוד מימי לימודיו בבית המדרש לרבנים בבודפשט וכתב מאמרים רבים בנושא חינוך יהודי ותולדות החינוך. במשך שנים ערך את דור לדור קבצים לחקר ולתיעוד תולדות החינוך היהודי בישראל ובתפוצות היוצא באוניברסיטת תל אביב בשיתוף כל בתי הספר לחינוך באוניברסיטאות בישראל.


האסופה יצאה לאור על ידי בית הספר לחינוך ע"ש חיים וג`ואן קונסטנטינר והוצאת רמות.




הערכה, חינוך יהודי ותולדות החינוך
אסופה לזכרו של פרופ` אריה לוי ז"ל



מבוא : יצחק קשתי
זוכרים את אריה שמחה לוי; משה אילן
נימוקי חבר השופטים, פרס ישראל

שער הערכה
הקולות הדוממים: משמעויות הערכה בבית הספר מנקודת המבט של תלמידים: תמר לוין
לדבר בגנותה של אחריותיות: דוד נבו
הערכה לשם למידה ומאפייני קהילה מקצועית בית ספרית ותרבות כיתה
המעצימים אותה : מנוחה בירנבוים
הערכת לומדים בהיקף רחב: תועלות ונזקים פוטנציאלים: פאדיה נאסר-אבו אלהיג`א
מה ניתן ללמוד מהערכת הישגים תהליכית?: ציפי ליבמן
גלגולו של ניסוי : שלמה בן אליהו
המסגרת הקוריקולרית של מחקרי ההישגים הבינלאומיים מטעמו של ארגון ה-IEA והשפעותיה: רות זוזובסקי

שער חינוך יהודי ותולדות החינוך
אריה לוי כהיסטוריון של חינוך: יובל דרור
חינוך חזותי: גלגולי הדימוי של הנוער הציוני : אבנר בן-עמוס
תנועות הנוער הציוניות בגולה כזהות ופעולה : יצחק קשתי
מגמות בהתחדשות היהדות החילונית,
המקרה של מערכת החינוך בתל-אביב-יפו : נעמה צבר- בן יהושע, אסף שטיין ומרים פוזנר
טיפוח עמיות (peoplehood) יהודית באמצעות קשרים בין קהילתיים –
מציאות או סיפור בדיוני: חקר מקרה שותפות חיפה-בוסטון : אסתי ינקלביץ ומרים בן-פרץ
יש כאן חצי הכוס המלאה: על `יהדותה` המודעת למחצה
של תוכנית הלימודים בחינוך הממלכתי- חילוני: נורית חמו ונעמה צבר בן-יהושע
כינון זהות בכפר הנוער: בין שיקום היחיד למשימות הקולקטיב הלאומי: שמחה שלסקי
סוגים של בידול בתכניות לימודים ואי-שוויון בהישגים: חנה איילון
העמקת האופק החינוכי : ניסיון לטיפוח מצוינות
בגיל ההתבגרות : משה ישראלאשוילי ואודרי אדי-רקח
נספח: ביבליוגרפיה של כתביו : נאוה איזין
הכותבים וכתובותיהם, שער באנגלית



פרופ` ינקלביץ`

פרופ` שמעון ינקלביץ` הינו פרופסור לפיסיקה באוניברסיטה. בעבר שימש בתפקיד רקטור האוניברסיטה ומכהן כחבר ות"ת מאז שנת 2007. כהונתו הוארכה בשלוש שנים נוספות.



פסיכופתולוגיה התפתחותית, אטיולוגיה וטיפול מבוסס מחקר


מרכז אדלר לחקר רווחת הילד ושלומו והמחלקה לפסיכולוגיה
, הפקולטה למדעי החברה ע"ש גרשון גורדון קיימו כנס מומחים בנושא



פרופ` אריאל רובינשטיין מאוניברסיטת תל אביב זוכה פרס רוטשילד החוגג יובל‏


הפרס הוענק השנה לחמישה חוקרים בתחומי מדעי החיים והחברה.  החוקרים הזוכים בפרס היוקרתי, המוענק אחת לשנתיים הם: פרופ` אברהם למפל מהטכניון, פרופ` שלום אפלבאום מהאוניברסיטה העברית בירושלים, פרופ` אריאל רובינשטיין מאוניברסיטת תל אביב, פרופ` יורם גרונר, ממכון ויצמן למדע, ופרופ` דוד קשדן, מהאוניברסיטה העברית בירושלים. החוקרים קיבלו מידי הלורד רוטשילד את הפרס בסך $45,000 לכל זוכה, בנוכחות נציגי הממשלה, בטקס בספרייה הלאומית של ישראל.
מדעי החברה: פרופ` אריאל רובינשטיין, אוניברסיטת תל -אביב
הפרס מוענק לפרופסור אריאל רובינשטיין על תרומותיו לעילא לתיאוריה הכלכלית, לפילוסופיה של הכלכלה ולתורת המשחקים, ובמיוחד על חקר טיבם של שיווי המשקל, הן במערכות כלכליות והן במשחקים חוזרים, של המאפיינים האסטרטגיים של תהליכי מיקוח, ושל גבולות הרציונאליות. כמנחה ומורה דרך, השוקד על טיפוחם של חוקרים צעירים, פיתח פרופסור רובינשטיין שיטות הוראה חדשניות ומרתקות.



אייזנהאואר 2011

הגשת מועמדות להשתתפות בתוכנית אייזנהאואר בשנת 2011
תוכנית אייזנהאואר הינה תוכנית בינלאומית למנהיגים צעירים מכל העולם בעלי פוטנציאל
להיות מנהיגים מובילים בארצם. במהלך כחודשיים זוכים העמיתים לתוכנית אישית
מקיפה בארה"ב המותאמת באופן ייחודי על ידי קרן אייזנהאואר לתחום עיסוקו/ה של
הנציג/ה ותחומי התעניינותו/ה ומשתתפים ביצירת רשת בינלאומית המבוססת על ערכים
של שיתוף פעולה ודיאלוג. התוכנית מעניקה מימון מלא לנציג/ה ולבן/לבת זוגו/ה המתלווה
אליו/ה למשך כל התקופה.
התוכנית תתקיים בארה"ב בחודשים אפריל - מאי 2011 .
את מדינת ישראל ייצג/תייצג בתוכנית מי שייבחר/תיבחר על ידי ועדת איתור שהוקמה לשם
כך בראשות מר ויקטור מדינה, וחבריה הם: מר סליי מרידור, פרופסור חנוך דגן, ד"ר
אילנה דיין, עו"ד עמיחי עורקבי ומר גיל פרג.
תנאים להגשת המועמדות:
1. גיל המועמד/ת הינו בין 42-35 .
2. המועמד/ת הינו/ה מצטיין/ת באופן אישי ומקצועי ובולט/ת בהיותו/ה דמות
מובילה בתחום עיסוקו/ה.
3. המועמד/ת הוכיח/ה מנהיגות ויוזמה בתחום עיסוקו/ה ומחויבות לקידום
החברה הישראלית.
4. שליטה טובה מאוד בשפה האנגלית.
5. התחייבות לשיבה לארץ עם סיום התוכנית.
6. לא ניתן לצרף את ילדי העמית/ה לנסיעה לארה"ב.
מועמדות ניתן להגיש עד ליום 30/4/2010 , באמצעות משלוח המסמכים הנדרשים אותם
ניתן לקבל באתר www.efisrael.org.il בצירוף קורות חיים ושלושה מכתבי המלצה
מגורמים רלוונטיים, לכתובת המייל - efisrael.association@gmail.com
פרטים נוספים ניתן לקבל באתר www.efisrael.org.il




פוקוס

banner-focus-h.jpg
סופות הברקים המתרחשות מעל הג`ונגלים באמזונס רגישות מאד לעשן העולה משריפת היערות היזומה באזור


מחקר משותף
של מדענים ישראלים מאוניברסיטת תל- אביב בראשות פרופ` קולין פרייס, ראש החוג לגיאופיזיקה ולמדעים פלנטריים  מכון ויצמן, והאוניברסיטה הפתוחה מגלה שסופות הברקים המתרחשות מעל הג`ונגלים באמזונס רגישות מאד לעשן העולה משריפת היערות היזומה המתרחשת בעונה היבשה באזור זה. כידוע, מדי שנה מבוארים אזורים עצומים של היער הטרופי לטובת שטחים חקלאיים, וזאת על ידי בירוא ושריפה (Slash and burn). פלומות העשן מיתמרות לגובה נשארות באטמוספרה לאורך זמן, ומשפיעות על התפתחותם של עננים, החיוניים להמטרת מים על האזור.
המחקר החדש שילב תצפיות על העננות באזור האמזונס בברזיל מלווין טרה (Terra) של נאס"א, יחד עם נתונים של קצב וצפיפות ברקים שנקלטו במערכת הגלאים העולמית WWLLN (33 חיישנים, כולל בת"א). פרופ` קולין פרייס מאוניברסיטת תל- אביב , וד"ר אורית אלטרץ וד"ר אילן קורן ממכון ויצמן, בשיתוף עם פרופ` יואב יאיר מהאוניברסיטה הפתוחה, מצאו שבריכוזים נמוכים של עשן, ישנה התפתחות אנכית גדולה של העננים והם מייצרים קרח ומים בכמויות גדולות שמעודדות הפרדת מטען חשמלי ופעילות ברקים.
מעבר לריכוז קריטי מסוים של עשן השריפות באוויר, מתהפכת המגמה והעשן "חונק" את העננים והם לא מצליחים לגדול לגובה רב מספיק, ולכן אינם מייצרים ברקים. שילוב שני בסיסי-נתונים בלתי-תלויים אלה – מהחלל ומפני כדור-הארץ – הוא חידוש מעניין המצביע על אפקט מיקרופיסיקלי חשוב.
המאמר התפרסם ב-1 באפריל 2010 ב-Geophysical Research Letters היוקרתי.



משרד החוץ בחר במחקרו של פרופ גפן כנושא לסרט תדמית המופץ בימים אלה בעולם


בעקבות הפרסום הרחב בכלי התקשורת, משרד החוץ בחר לצלם אייטם תדמיתי במעבדתו של פרופ` גפן, שנשלח לכל הנציגויות של ישראל בעולם. המחקר חושף מודל ממוחשב שיאפשר למצוא את הקשר בין פצעים לתפקוד מכאני של תאים ויבטל את הצורך בניסויים בבע"ח.



תרבות יפן

החוג לתולדות האמנות, הפקולטה לאמנויות ע"ש כץ, התכנית ללימודי נשים ומגדר והחוג ללימודי מזרח אסיה, הפקולטה למדעי הרוח ע"ש אנטין קיימו ערב עיון לרגל השקת הספר Ayelet Zohar (ed.), PostGender: Gender, Sexuality and Performativity in Japanese Culture, Cambridge Scholars Publishing: UK, 2009



ערב עיון על דמותו של הנשיא חיים הרצוג


מכון חיים הרצוג לתקשורת, חברה ופוליטיקה
. לרגל הוצאת הספר: חיים הרצוג הנשיא השישי, מבחר תעודות מפרקי חייו 1997-1918

ברכות : פרופ` רבקה כרמי, נשיאת אוניברסיטת בן–גוריון בנגב
פרופ` נח לוין–אפשטיין, דקאן הפקולטה למדעי החברה, אוניברסיטת תל–אביב
דברי פתיחה : ד"ר יהושע פרוינדליך, גנז המדינה
ד"ר נורית גוטמן, ראש מכון חיים הרצוג לתקשורת, חברה ופוליטיקה וראש החוג לתקשורת, אוניברסיטת תל–אביב
דבר המשפחה : תא"ל מיכאל הרצוג



ביקור חוויתי ומגבש


במוזיאון הפתוח בגן התעשייה תפן חייכו חיוך רחב נוכח האורחים המכובדים שהגיעו - צוות בית הספר לרפואת שיניים ע"ש מוריס וגבריאלה גולדשלגר.
בין שאר הפעילויות ביקרו בתערוכת שטיחי הקיר "סיפורי בדים" של האמנית נועה אשכול, באוסף המכוניות העתיקות ובסדנה האינטראקטיבית "זרעים של פלסטיק", שם הרגישו בבית נוכח החלוקים הלבנים שלבשו. התערוכה, שיובאה ממוזיאון המדע "לה וילט" בפריז, אפשרה להם לבחון את עולם התעשייה ואופן הפעלת פס ייצור תעשייתי אמיתי.
לסיום, סעדו ארוחת צהרים ממטעמי מסעדת תפנית.
המשלחת הגיעה למוזיאון במסגרת סיור שהתקיים בצפון אל מפעל השתלים בפארק התעשייה בר לב.

צילום- ללה מנדלבאום



"זמנים" – כתב עת של ביה"ס להיסטוריה


יצא לאור גיליון חורף 2010, הפקולטה למדעי הרוח ע"ש לסטר וסאלי אנטין. "זמנים" , רבעון היוצא לאור ברציפות זה שלושים שנה, מופק בשיתוף עם האוניברסיטה הפתוחה והחברה ההיסטורית הישראלית. בגיליון הנוכחי התייחסות נרחבת לנושאים "מחאה והפגנות" ו"השכלה גבוהה".



התמחות חדשה בבית הספר לחינוך

"טכנולוגיה ולמידה" תוכנית לסטודנטים לקראת תואר שני בחוג להוראת המדעים בבית הספר לחינוך ע"ש חיים וג`ואן קונסטנטינר. בתוכנית טכנולוגיות קוגניטיביות ולמידה, טכנולוגיה של מערכות למידה עדכניות, למידה ברשת האינטרנט ועוד.




מבט על

mabatal_186.jpg
האם תוכל ארצות הברית להכיל איראן גרעינית? לנדאו אמילי


מבט על
,  
לאחר שנכזבה התקווה להחלטה מהירה על סבב נוסף של סנקציות נגד איראן על ידי מועצת הביטחון של האו"ם, ואלו נדחו ככל הנראה ליוני 2010, ולנוכח ההבנה, שסנקציות אלה יתבררו כחלשות ובלתי יעילות, נראה כי היוזמה הדיפלומטית של הנשיא אובמה הולכת ומתמוססת. כשמביאים בחשבון את התקדמותה העקבית של איראן בייצור חומר בקיע, בעבודה על פיתוח ראש נפץ גרעיני, ובשיפור יכולותיה בתחום פיתוח טילים ארוכי טווח – לצד הציפיות הנמוכות שמשהו מכל זה יחזק בקרב ממשל אובמה את הצורך לנקוט בסופו של דבר בפעולה צבאית נגדה – הרי שניתן לזהות שינוי כיוון בחלק מהשיח המתקיים בנושא זה. במקום להתמקד בכישלון הצורב – כפי שהסתמן עד כה – לרסן את שאיפותיה הגרעיניות של איראן, יש הטוענים שהגיע הזמן להמשיך הלאה. לדבריהם, אם יתממש התרחיש הסביר לפיו תהפוך איראן למדינה הגרעינית הבאה, ארצות הברית פשוט תאמץ את האסטרטגיה האולטימטיבית אשר הוכיחה את עצמה כבר במקרים אחרים בעבר: "הכלת" איראן גרעינית.
אך האם תוכל ארצות הברית "להכיל" איראן גרעינית? התשובה לשאלה זו כוללת שני רבדים: הרובד הראשון, אמינותה של ארצות הברית מול איראן, והרובד השני – מה תבקש ארצות הברית "להכיל". משני ההיבטים, אין הרבה מקום לאופטימיות.
"הכלה" - containment(והרתעה) של יריב מותנים בהכרח ביכולתה של מדינה לשגר לעבר מדינה יריבה איומים אמינים בדבר ההשלכות הצפויות כפועל יוצא מהתנהגות מסוימת של היריבה. מבחינה זו, התפיסה לפיה ארצות הברית תצליח "להכיל" איראן גרעינית אינה מנותקת ממה שהתרחש במהלך השנה האחרונה במסגרת היוזמה הדיפלומטית שאובמה ביקש לקדם עם איראן למן היום הראשון לכהונתו. בהקשר הזה, הלקח שאותו למדה איראן מממשל אובמה הוא, שבעוד שאיומים בדבר התוצאות החמורות שיהיו למעשיה המתריסים של איראן הושמעו שוב ושוב, הרי שבפועל היו מעט מאוד השלכות מעשיות, אם בכלל. איראן נוכחה לגלות שארצות הברית מציבה קווים אדומים ותאריכי יעד שבפועל מתבררים כחסרי כל משמעות. ארצות הברית חיבלה ביכולתה להציב איום אמין, בכך שהבהירה בצורה ברורה כי אין לה כוונה לנקוט פעולה צבאית בשל מעורבותה הנרחבת בעיראק ובאפגניסטן. כמו כן, היא הבהירה באמצעות מעשיה, כי הסכמה רחבה לצעדי ענישה נגד איראן חשובה לה יותר מאשר הפגנת נחישות מול איראן גם במישור הכלכלי. מדוע עלינו להניח שארצות הברית תצליח בהקרנת אמינות מול איראן כשזו תהפוך למדינה גרעינית יותר מכפי שהצליחה בתקופה שבה איראן טרם חצתה את הקו הזה?
ניתן לטעון, כי בעוד שקשה להרתיע מדינה מלקדם תוכנית גרעינית בתוך גבולותיה, הרי שזה עניין שונה לחלוטין בהינתן תרחיש שבו איראן שוקלת לתקוף מדינה אחרת. במקרה כזה, האיום בהשלכות חמורות מצדה של ארצות הברית יהיה אמין בכל זאת, ללא קשר להתנהגותה בעבר. יש מקום להניח שזהו אכן המצב. הבעיה היא שהתקפה גרעינית אפשרית מצידה של איראן אינה הסיבה העיקרית לדאגה בכל הקשור להפיכתה למדינה גרעינית.
התיאור דלעיל מוביל לרובד הניתוח השני. הדיון בשאלה מה ארצות הברית עשויה "להכיל" בהקשר של איראן גרעינית תלוי בשאלה מה איראן תבקש להשיג באמצעות יכולתה הגרעינית. גם בעניין זה כדאי להתייחס תחילה לאופן התנהלותה של איראן מאז 2002 במשבר הגרעיני המתפתח. במהלך שמונה השנים האחרונות, שבהן התמודדה איראן מול הקהילה הבינלאומית, היא נוכחה לגלות, שהדרך הטובה ביותר לקדם את מטרותיה במישור הגרעיני היא על ידי נקיטה בזהירות רבה, גם אם הדבר דורש קצת יותר זמן. לזהירות האיראנית יתרון כפול: היא מקטינה את הסיכון שפעולה אחת בודדת מצידה של איראן תעורר תגובה חריפה מדי מצד שחקניות בינלאומיות חזקות; בנוסף, איראן הרגילה באופן הדרגתי את הקהילה הבינלאומית לקבל את המציאות החדשה אשר התהוותה בשטח. בשונה מצפון קוריאה, איראן אינה נוטה ליצירת משברים או להליכה על הסף – היא תימנע מיצירת פרובוקציות עד ש"תבדוק את השטח", ותהיה בטוחה שאלו לא יגררו תגובה קשה.
איראן צפויה לאמץ גישה זו גם כמדינה גרעינית. לא זו בלבד שנראה כי זוהי הטקטיקה האיראנית המועדפת, אלא שהיא גם תואמת את היעד האסטרטגי שאיראן מבקשת להשיג במישור הגרעיני. אם מקבלים את ההנחה שאיראן חותרת להשגת יכולת גרעינית צבאית במטרה לחזק משמעותית את מעמדה ואת יכולת ההשפעה שלה על המזרח התיכון, ושהסבירות שהיא אכן תשתמש בנשק גרעיני כלפי אחת משכנותיה נמוך יחסית, הרי שאיראן לא תיטה לחצות קו ברור בתחום הגרעיני העלול לגרור תגובה גרעינית. תחת זאת, איראן תעדיף להמשיך לפעול בדרכים עקיפות יותר, הנשענות באופן פסיבי על הדימוי של יכולת גרעינית שתשיג להדגשת מעמדה האזורי החדש.
כיצד עוצרים את איראן מלבסס את ביסוס ההגמוניה שלה על מדינות ערב במפרץ הפרסי, המתאפשרת בשל חששותיהן משכנתן החזקה בהרבה כשזו תהפוך למדינה גרעינית? האם זה בכלל הגיוני לדבר על "הכלה" בהקשר של תרחיש שכזה? וכיצד תעצור ארצות הברית מבעדה של איראן להשפיע לרעה על יכולתה של ישראל להגן על עצמה במלחמה שתיפתח ביוזמתו של חזבאללה או של חמאס, בתמיכתה של איראן?
אלו הם התרחישים הצפויים מאיראן גרעינית, לא מתקפה גרעינית. בהתאם לתרחישים אלה, ארצות הברית, מתוך הכרה בחוסר יכולתה להשפיע השפעה כלשהי על איראן, צפויה, למרבה הצער, לחפש אחר תשובות במקום אחר, כמו למשל באמצעות סימון הסכסוך הישראלי-פלסטיני המתמשך כמקור המתחים והבעיות באזור. עד שלארצות הברית לא יהיו תשובות אמיתיות להכלת סוגי איומים איראניים אלה, אין ערך רב לדיבורים על יכולת "ההכלה" האמריקאית של איראן גרעינית. "הכלה" בוודאי איננה "פתרון" להשלכות החמורות הנובעות מהפיכתה של איראן למדינה גרעינית.



פסגת הביטחון הגרעיני, אסכולאי אפרים


מבט על
,  
ב- 5 באפריל 2009 הציג הנשיא אובמה בפראג אסטרטגיה שאפתנית בת שלושה חלקים להתמודדות מול האיום הגרעיני הבינלאומי: 1) הצעת אמצעים להפחתת מאגר הנשק הגרעיני הקיים, ובסופו של דבר, לחיסולו; 2) חיזוק האמנה לאי הפצת נשק גרעיני (NPT) ועצירת הפצת נשק גרעיני למדינות נוספות; ו- 3) מניעה מטרוריסטים לרכוש נשק גרעיני או חומרים גרעיניים. הנשיא אובמה הציג תאריך יעד של ארבע שנים לאבטחת כל החומרים הגרעיניים הרגישים בעולם. ב- Nuclear Posture Review (NPR) שפרסם מזכיר ההגנה של ארצות הברית ב- 6 באפריל 2010 מוגדר היעד העיקרי של ה-NPR כ"מניעת הפצה גרעינית וטרור גרעיני". החלק השני של יעד זה שימש כהקדמה לפסגת הביטחון הגרעיני שכונסה בוושינגטון הבירה על ידי הנשיא אובמה ב-12 באפריל 2010.
המטרה המפורשת של הפסגה הייתה "דיון בטיבו של האיום, ופיתוח צעדים שיכולים להינקט ביחד על מנת לאבטח חומרים רגישים, להיאבק בהברחות גרעיניות, ולהרתיע, לגלות ולמנוע כל ניסיון של טרור גרעיני", ו"הסכמה על הצהרה משותפת של מחויבות למאמצים להשגת הרמה הגבוהה ביותר של ביטחון גרעיני, שהוא חיוני לביטחון הבינלאומי כמו גם לפיתוח ולהרחבת השימוש באנרגיה גרעינית לצרכי שלום בעולם". הצהרת מחלקת המדינה של ארצות הברית הוסיפה עוד ש"על פי הבית הלבן, הפסגה תתמקד באבטחה של חומרים גרעיניים, ותשאיר נושאים רחבים אחרים, כמו אי-הפצה, פירוק נשק, ואנרגיה גרעינית לצרכי שלום לפורומים אחרים". ארבעים וארבע מדינות ושלושה ארגונים בינלאומיים השתתפו בפסגה. ישראל, הודו ופקיסטן, שלושת המדינות שאינן חתומות על האמנה לאי הפצת נשק גרעיני, היו בין המוזמנות; צפון קוריאה, איראן, סוריה, לוב ואחרות, שאינן ידידותיות למארגנים, לא הוזמנו, משום שתוצאות הפסגה היו צריכות להתקבל בהסכמה. בנאומו בפסגה ב-13 באפריל אמר הנשיא אובמה כי "הסיכון לעימות גרעיני בין אומות ירד, אולם הסיכון למתקפה גרעינית עלה". הצהרה זו נתונה אמנם לוויכוח, בהינתן ההתקדמות המהירה של איראן לעבר השגת יכולת של נשק גרעיני, אך אין ספק שהאבטחה של חומרים גרעיניים היא נושא רציני שיש לטפל בו, ואם הדבר לא ייעשה כראוי, תהיינה התוצאות מרחיקות לכת.
שני מסמכים יצאו מהפסגה: "הצהרה מפסגת וושינגטון לביטחון גרעיני", ו-"תכנית העבודה של פסגת וושינגטון לביטחון גרעיני".[1] ההצהרה משמשת כמבוא לתכנית העבודה. היא מדגישה את החשיבות של הטיפול בנושא של ביטחון גרעיני. תכנית העבודה "מהווה מחויבות פוליטית של המדינות המשתתפות להוציא לפועל, על בסיס של פעולה מרצון, חלקים ישימים של תכנית העבודה שעולים בקנה אחד עם החוקים הלאומיים המתאימים ועם מחויבויות בינלאומיות בכל ההיבטים של אחסון, שימוש, הובלה וסילוק של חומרים גרעיניים, ובמניעת השגת המידע הנדרש משחקנים שאינם מדינתיים לשימוש בחומרים כאלו למטרות זדוניות".
כך מהווה תכנית העבודה הסכם מרצון בין המשתתפים לעבוד ביחד ולחוד באופן אינדיבידואלי, אם כי לא בדרך פורמאלית או מחייבת, לצמצם את האיום של טרור גרעיני. הסכם זה מתייחס במיוחד לכלים המשפטיים הבאים ולפעילויות אחרות שיש להן תפקיד לשחק במאמץ זה: האמנה הבינלאומית למניעת טרור גרעיני The International Convention for the Suppression of Acts of Nuclear Terrorism; האמנה להגנה פיזית על חומרים גרעיניים; החלטת מועצת הביטחון של האו"ם 1540 על מניעת שחקנים שאינם מדינות מהשגת נשק להשמדת המונים (WMD), אמצעים לאספקה שלהם וחומרים הקשורים לנשק זה; הפעילויות של הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (IAEA); הפעילויות של האו"ם ושל יוזמות כמו היוזמה הגלובלית למאבק בטרור גרעיני, השותפות הגלובלית של G-8 כנגד הפצה של נשק וחומרים להשמדת המונים; ואחרון, אך לא פחות חשוב, האחריות של כל מדינה ומדינה לשימוש ולניהול של כל החומרים והמתקנים הגרעיניים שבתחום הסמכות השיפוטית שלה.
כך שהכוונות הטובות כבר קיימות, אך האם הן תהיינה אפקטיביות? אין ספק שהפסגה תשמש זרז למדינות לנקוט במעשים, ולסגור כל פרצה במערכות ניהול המלאי והאבטחה של החומרים הגרעיניים שלהם. אולם, המדינות עצמן ככל הנראה לא ישנו את ההליכים שלהם בצורה דרמטית, וודאי שלא יחשפו כל חריגה לעולם שמחוצה להם. עדיין, הבעיה הבסיסית היא עד כמה האיום של טרור גרעיני הוא ממשי.[2] למרות שהיו דו"חות שאומתו על סחר כלשהו בשוק השחור בחומרים גרעיניים, האיכות והכמויות המעורבות לא היו משמעותיות. היו שמועות רבות ביחס לגורלו של נשק "טקטי" של ברית המועצות שהלך לאיבוד, אך אין הוכחות לשמועות אלו. אפשר לתהות באם זוהי סכנה ברורה ומידית, או פשוט פחד מהתוצאות הנוראיות באם ארגון טרוריסטי ישיג את היכולת לגרום לפיצוץ גרעיני. מלבד העניין הברור של ארגוני טרור בהשגת נשק גרעיני, לא הוצגו ראיות קונקרטיות לכך שהם נמצאים בדרך להשגת הצלחה במאמץ זה. כשלעצמה, הפסגה עסקה במאמצי מניעה משותפים. היבט אחר חשוב של הפסגה היה ניצול ההזדמנות שנקרתה לנשיא אובמה להיפגש עם כמה מעמיתיו, כולל נשיאי סין ורוסיה, במאמץ לפרוק מתחים ולהשיג הסכמות בדבר פעולות שיש לנקוט במלחמה מול התכנית של איראן לפיתוח נשק גרעיני. אולם, נראה שלמאמצים אלה הייתה הצלחה מוגבלת.
אחת הסיבות המשוערות שמיוחסת לאי רצונו של ראש הממשלה נתניהו להשתתף בפסגה היה החשש שפגישה זו תשמש כבמה להשתלח בישראל על תכנית הגרעין שלה. למעשה, לא כך היו פני הדברים. הפעם היחידה שעלתה תכנית הגרעין הישראלית הייתה במסיבת העיתונאים המסכמת של הנשיא אובמה. הוא נמנע מכל מסר ישיר שהוא, אך חזר על העמדה הידועה היטב של ארצות הברית שקוראת לכל המדינות להצטרף לאמנה לאי הפצת נשק גרעיני – ה-NPT. כך נמצאת ישראל באותה קטגוריה כמו הודו ופקיסטן, שכמעט אף פעם לא נוקבים בשמם בהקשר הזה.
ארצות הברית ורוסיה החלו לצעוד בדרך הנכונה להשגת יעדו הראשון של אובמה על ידי חתימה על אמנה START Treaty החדשה, שעוסקת בצמצום הדדי של נשק גרעיני אסטרטגי. על פי אמנה זו, צמצום הנשק הגרעיני יושג תוך שבע שנים מיום שהאמנה נכנסת לתוקף. כך אפשר יהיה לומר שהייתה התחלה טובה לגבי שניים מתוך שלושה מהיעדים, הראשון והשלישי. אך מה באשר ליעד השני, זה שעוסק בעצירת הפצה גרעינית? האם אין זה הנושא הדחוף ביותר היום? מהם "הפורומים השונים" שאליהם מתייחס משרד המדינה? אולי זוהי הוועידה לבחינה מחדש של האמנה לאי הפצת נשק גרעינית Review Conference NPT 2010, שתתכנס בניו יורק ב-3 במאי? אם כך הוא הדבר, אין לשגות באשליות שפורום זה ישיג משהו בעל ערך בתחום זה.
אנו מגיעים לקונפליקט הידוע היטב בין האידיאליסט והפרגמאטי: הראשון יראה בפסגה צעד גדול קדימה בתכנית הרחבה יותר. האחר יראה שלנושאים הלוחצים ביותר שעל סדר היום לא מוקצות העדיפויות שהם ראויים להם. במקרה של איראן, אנחנו נמצאים מספר צעדים מאחור. האם לא נושא זה היה צריך לקבל עדיפות עליונה?



הצטרפות סין לשיחות הסנקציות על איראן: האומנם התקדמות? עברון יורם


מבט על
,   ההודעה על הצטרפות סין לסבב השיחות החדש בעניין הסנקציות על איראן התקבלה בתחילה כבשורה חיובית, אולם אין להניח שהמהלך מצביע על שינוי מדיניותה בנושא ואין להסיק שהמאבק הבינלאומי נגד איראן יצבור תנופה מחודשת. אף על פי כן, חשוב לבחון מדוע החליטה סין בכל זאת להצטרף לשיחות ואילו השלכות יכולות להיות לכך.
ראשית, יש להבהיר שהחלטת סין לתמוך בסבב סנקציות נוסף אינה מהווה תקדים, שכן היא הייתה שותפה לשלושת ההחלטות הקודמות. בדומה לכך, ניתן להעריך שמכלול האינטרסים שלה בנושא נותר כשהיה. במישור הכלכלי, איראן היא אחת מחמשת יצואניות הנפט הגדולות לסין, בייג`ינג חתומה עימה על חוזי השקעות במגזר הנפט בהיקף של מיליארדי דולרים, ויש לה עמה קשרי סחר ענפים. אמנם, סין מצמצמת לאחרונה את יבוא הנפט מאיראן, אולם היא גם מעריכה שבמקרה בו תיושמנה סנקציות משמעותיות על הכלכלה האיראנית תהיה היא הנפגעת העיקרית מבין מדינות העולם. במישור האסטרטגי-מדיני, נראה שהמשטר האיראני ממשיך למלא תפקיד חשוב עבור סין. להערכת בייג`ינג, מאז סיום המלחמה הקרה ארה"ב מרחיבה את אחיזתה במזה"ת ומשתלטת על מקורות הנפט שבו. מצב זה, בצירוף שליטתה בנתיבים הימיים, הופך את סין לבת-ערובה בידה. בנסיבות אלה, הישרדות המשטר האיראני ממלא תפקיד כפול עבורה, הן בהיותה של איראן מדינת נפט חשובה הנקייה מהשפעה אמריקאית והן בהיותה תווך יבשתי אפשרי (ברצף אחד עם פקיסטן) בין סין למפרץ הפרסי. לכן, חשוב לסין למנוע את קריסתו. מניע נוסף לרצונה של סין לשמר את קשריה עם המשטר האיראני הוא מעמדה של איראן כיצואנית טרור. סין רואה בטרור ובהתעוררות האסלאם הקיצוני איומים משמעותיים, וקשריה עם טהרן נתפסים על-ידה כאמצעי להרחקתם. במישור רחב יותר, בייג`ינג רואה במאבקה של הקהילה הבינלאומית באיראן מקרה מייצג לניסיונותיה של ארה"ב לכפות את ערכיה על יריבותיה, ובכללן סין, וכך לבסס את מעמדה ההגמוני. הכשלת התערבותה של ארה"ב באיראן נתפסת אפוא על-ידי סין כיעד חשוב.
אם כך, מדוע סין החליטה בכל זאת להצטרף לשיחות הסנקציות? כפי שארע בסבבים הקודמים, גם עתה קשורה ההחלטה ליחסיה עם ארה"ב. לצד תחרות ארוכת-טווח, יחסי סין-ארה"ב כוללים גם מידה רבה של שיתוף פעולה, ובייג`ינג מעריכה שתלותה בארה"ב גדולה מאוד. הדבר מתייחס לא רק ליחסי סחר והשקעות, אלא גם ליציבות המדינית והאסטרטגית שמספקת ארה"ב למערכת הבינלאומית – יציבות שפיתוחה הכלכלי של סין תלוי בה. מאז כניסת ממשל אובמה לתפקידו הידרדרו יחסי השתיים והתעוררו ביניהן מחלוקות קשות, ביניהן סוגיית שער החליפין של המטבע הסיני וצמצום גרעון הסחר האמריקאי, עסקת הנשק האמריקאית עם טאיוון (אשר טרם יצאה לפועל), והפסקת פעילותה של גוגל בסין. מחלוקות אלה נוגעות בתחומים עקרוניים לסין, והמחיר אותו תשלם אם לא תיושבנה צפוי להיות גבוה. ואכן, לאחרונה סין החלה לפעול להרגעת המתיחות, וניתן לשער שהסכמתה להיכנס לשיחות הסנקציות קשורה בכך.
סיבה אפשרית נוספת להצטרפות סין לשיחות היא החשש שהמעצמות המערביות ינטשו את נתיב הסנקציות הקולקטיביות ויאמצו סנקציות חד-צדדיות חריפות. הדבר יציב אותה בפני דילמה האם להישאר מחוץ למעגל הסנקציות או להשתלב בו. האפשרות הראשונה עלולה לפגוע ביחסיה הכלכליים והדיפלומטיים עם המערב, ואילו האפשרות השנייה תגרור פגיעה קשה ביחסיה עם איראן ובתדמיתה בעיני המדינות המתפתחות. אל מול דילמה זו, ההצטרפות לשיחות הסנקציות איננה נראית כה גרועה; היא איננה חורגת מהקו שננקט עד כה, היא מקנה לסין שליטה מסוימת במהלכים, ומעניקה לה ארכת זמן נוספת.
נוסף על שיקולים אלה, סביר להניח שהחלטת סין הונעה גם מסיבות אחרות, אשר לפחות שתיים מהן זכו להתייחסות פומבית: התחייבותה של ערב הסעודית, באמצעות ארה"ב, לספק את צורכי הנפט שלה אם תיפגע אספקת הנפט מאיראן; והעברת מידע חדש לסין על-ידי משלחת ישראלית רמת דרג שביקרה שם בפברואר על התקדמות פרויקט הגרעין ועל ההשלכות השליליות שתהיינה להתחמשות איראן בגרעין על כלכלת העולם. סיבות אלה, ובעיקר ההצעה הסעודית, בודאי תרמו לגיבוש החלטת סין, אך לא בטוח שהיוו מניע עיקרי. חמור מכך – קשה להניח שהן שינו את עמדתה הבסיסית של סין לגבי איראן. ככל הידוע, ההצעה הסעודית נמצאת על השולחן מזה שנה או יותר, ועד כה לא הניעה את בייג`ינג להצטרף לשיחות הסנקציות. מכאן, שנדרש גורם נוסף כדי להובילה אל שולחן הדיונים. אשר למידע שהעבירה ישראל, אף אם הוא שינה את הערכותיה של סין לגבי פרויקט הגרעין, ניתן לשער שסין הביאה בחשבון זה מכבר את האפשרות שאיראן תרכוש יכולת צבאית גרעינית (בין אם התחמשות בפצצה ובין אם השגת יכולת סף), והדבר לא נתפס בעיניה כאיום מהמעלה הראשונה. אמנם, בייג`ינג מצהירה על התנגדותה להתחמשות איראן בגרעין והיא אכן רואה בשלילה אפשרות זו, אולם היא רואה בחומרה רבה לא פחות את האפשרות שיציבות המשטר האיראני תתערער עקב לחצי הקהילה הבינלאומית. עם זאת, אין להמעיט בחשיבות המסרים שהעבירה ישראל, שכן מהלכיה האפשריים של ישראל בסוגיית איראן נשקלים על-ידי סין ברצינות.
דיון זה מוביל לשאלת השלכותיה של הצטרפות סין לשיחות הסנקציות. כאמור, עמדותיה הבסיסיות של בייג`ינג בסוגיית איראן נותרו לפי שעה בעינן, ומשמעות הדבר שהצטרפותה לשיחות הסנקציות עלולה להאריך את משכן ולהחליש את יעילותן. בהכללה, סין צפויה לשלול סנקציות שתפגענה ביציבות המשטר – בהן הגבלות על מגזרי האנרגיה, הפיננסים והסחר של איראן – ובכך להקהות את עוקצו של סבב הסנקציות המתוכנן. הדבר יציב את מעצמות המערב בפני אתגר, שכן הן לא תרצנה לוותר על השתתפותה של סין ותעדפנה החלטות פשרניות הכוללות את סין על פני החלטות אפקטיביות בלעדיה. בינתיים, התמשכות השיחות תעניק לאיראן ארכת זמן קריטית. ההצהרות שפרסמה בסמוך להודעה על השתתפותה בשיחות, על פיהן היא עודנה מתנגדת לנקיטת צעדים כפויים, מבשרות על הקשיים הצפויים בדרך.
המסקנה הנובעת מכך היא, שכל עוד לא יחול שינוי משמעותי בתפיסת האינטרסים של סין לגבי איראן הצטרפותה הכפויה לשיחות הסנקציות לא תקדם את מהלכי הקהילה הבינלאומית, ואולי אף להיפך. לפיכך, יש לשאול אילו מהלכים יישנו את עמדתה הבסיסית של סין לגבי הפרויקט האיראני ויניעו אותה לפעולה יעילה לבלימתו. התשובה טמונה באינטרסים הסיניים הבסיסיים: יציבות המזה"ת, ועימו משק האנרגיה העולמי, ובלימת אחיזתה הצבאית של ארה"ב במפרץ הפרסי. אם סין תשתכנע שהמשך הפרויקט האיראני מאיים על האינטרסים הללו, או אז יתכן שתירתם לפעולה.



האופציה הגרעינית הסעודית, גוז`נסקי יואל


מבט על
,   ה-New York Times דיווח השבוע כי על-פי מזכיר ההגנה האמריקאי "לארצות הברית אין מדיניות יעילה לטווח הארוך להתמודד עם תוכנית הגרעין של איראן". באותו יום ממש, פרסם מלך סעודיה עבדאללה צו המורה על הקמת גוף ממשלתי, "עיר מדעית" שכל ייעודה "מחקר ופיתוח כל ההיבטים של אנרגיה גרעינית". צירוף מקרים? כנראה שכן. אך התקדמות תוכנית הגרעין של איראן והעובדה כי עד כה המדיניות האמריקאית בעניינה לא הוכיחה את עצמה, מביאה לחשש בריאד מפני הסתמכות בלעדית על ערבויות הגנה אמריקאיות, אם אלו אכן יתקבלו. מהן אם כן האופציות של סעודיה בבואה להתמודד עם מציאות בה לאיראן יש יכולת גרעינית? האם להגביר את שיתוף הפעולה עם ארצות הברית, האם "לעצום עין" ולשמור על יחסי שכנות טובים עם איראן, או אולי לרכוש מרתיע גרעיני משל עצמה? חששה של ערב הסעודית כי בתסריטים מסוימים היא עלולה להתמודד לבדה מול איראן גרעינית עשוי להוביל אותה לבחון את כל האופציות.
יתכן וסעודיה מבינה כי קשה, אולי לא ניתן, למנוע – לאורך זמן – ממדינה כמו איראן – לה היכולת הטכנולוגית והכלכלית ושקיבלה החלטה אסטרטגית לפתח יכולת גרעינית – מלהשלים את יעדה. לא מן הנמנע כי טהראן הסיקה שאילוצי הביטחון שלה כמו גם היוקרה וההשפעה המלווים להחזקה בנשק כזה עולים על המחיר המדיני והכלכלי שהיא משלמת ועתידה לשלם. כבר ב-2006 עם סיום הפסגה השנתית של "המועצה לשיתוף פעולה במפרץ" בריאד, הכריזה סעודיה, ועמה יתר מדינות המפרץ, על עניינה בפיתוח תוכניות גרעין עצמאית למטרות שלום. המניע המרכזי מאחוריהן, גם אם לא ניתן לכך ביטוי פומבי, הוא שאיפותיה הגרעיניות של איראן.
בהיותה המדינה הערבית המובילה במפרץ (ובשל חולשתה של מצרים, היא, בעל כורחה, אולי המובילה בעולם הערבי), היריבה האידיאולוגית-דתית והמתחרה העיקרית על השפעה אזורית עם איראן, היא תתקשה לשבת בחיבוק ידיים אם האחרונה תחזיק ביכולת גרעינית צבאית. כבר ב-2003 דיווח ראש אמ"ן לשעבר, אהרון זאבי פרקש, לוועדת החוץ והביטחון של הכנסת, כי "הסעודים מנהלים מגעים בפקיסטן לרכישת ראשי נפץ גרעיניים לטילי הקרקע-קרקע שברשותם... הם החליטו כי יפעלו לטובת מאזן אימה מול ההתחמשות האיראנית, ובכוונתם להציב את ראשי הקרב הפקיסטנים על אדמתם".
למרות השקיפות היחסית ושיתוף הפעולה של סעודיה עם הקהילה הבינלאומית בתחום הגרעין, ישנם עדיין ספקות לא מעטים באשר למידת אמינותה. זאת, לאור העובדה כי בעבר היו לה קשרים "אינטימיים" עם פקיסטן, ואף נטען לא פעם כי היא זו שעמדה מאחורי מימון תוכנית הגרעין והטילים של האחרונה. יוזכר כי לאחר המהפכה האסלאמית ולאורך שנות השמונים הציבה פקיסטן כוחות צבא בסעודיה והמדינות גם שיתפו פעולה בסיוע למוג`הדין האפגאנים. לפיכך, באם סעודיה תמצא עצמה בסיטואציה ביטחונית רגישה יתכן והיא תבקש לממש את ההשקעה שלה בתוכנית הפקיסטאנית.
לשתי מדינות סוניות אלו, הנמצאות משני עבריה של איראן אינטרסים חופפים: לפקיסטן ידע וכוח אדם מיומן אך היא חסרה כסף, מנגד, לסעודיה ממון רב אך מחסור בתשתית רלוונטית ובכוח אדם מיומן. לא ניתן לפסול את האפשרות כי סעודיה תבקש לאזן את כוחה של איראן על-ידי הגברת שיתוף הפעולה, גם בתחום הגרעיני, עם ידידתה משכבר הימים. זאת, למרות הסיכונים הפוליטיים – בעיקר בכל האמור ליחסיה עם ארצות הברית – והעובדה כי יש בזה סתירה להתחייבויות הבינלאומיות שלה ולעמדתה בעד מזרח תיכון נקי מנשק גרעיני. אם פקיסטן תציב נשק גרעיני בממלכה, יתכן וסעודיה לא תראה בכך הפרה של משטר אי ההפצה עליו היא חתומה, ובוודאי שכך אם הנשק ישמר בשליטה פקיסטנית. תרחיש זה הוא ספקולטיבי וזכה להכחשות הן באיסלמאבאד והן בריאד אך לא ניתן לשלול אותו על הסף במיוחד אם איראן תרגיש כי הנסיבות מאפשרות לה "פריצה" לעבר נשק גרעיני.
בשל סירובה של ארצות הברית, ערב הסעודית רכשה בחשאי בשנות השמונים כמה עשרות טילי קרקע-קרקע סיניים מסוג CSS-2 שבשל אי-דיוקם מתאימים רק לנשיאת ראשי נפץ גרעיניים. גם אם הם התיישנו במעט, הרי שהם מספקים בסיס לשדרוג ולהכשרה של צוותים. יתכן וגם בעתיד פעולותיה בתחום יהיו חשאיות כדי לא לעורר ביקורת ולהימנע מלהביך את ארצות הברית. לאחרונה הופיעו בתקשורת הסעודית ידיעות שבישרו על "שדרוג מערך הטילים האסטרטגיים" וחנוכה של מתקן פיקוד ושליטה חדש השייך לכוח הטילים של הממלכה. ביטוי לעובדה כי בראיית ריאד האיום האיראני הוא חמור ומיידי נתן לאחרונה שר החוץ שלה, אל-פייסל: "סנקציות הן פתרון ארוך-טווח... אך אנו מסתכלים על תוכנית הגרעין האיראני בטווח קצר יותר משום שאנו קרובים יותר למוקד האיום – אנו מעוניינים בפתרונות מיידיים ולא הדרגתיים". התפתחויות שונות לפיכך עשויות להביא את ערב הסעודית לקצר זמנים ובמקום פיתוח תשתית גרעינית עצמאית, בשל הדחיפות והיעדר תשתית מתאימה בשטחה, אין זה מן הנמנע כי היא תעדיף לרכוש את מרכיביה מן "המדף" ( ("Turn-Key", להיכנס לברית צבאית עם פקיסטן ובתרחישים מסוימים אף להציב בשטחה כוחות צבא גרעיניים של האחרונה.
האסטרטגיה הסעודית תלויה, אולי יותר מכל, בשאלה האם איראן תחצה את הסף הגרעיני ובאיזה אופן? נראה כי איראן הולכת ומתבססת במרחב הסף – דבר שמקנה לה חלק מהיתרונות המיוחסים למדינות גרעיניות – ושיאפשר לה, בעיתוי נוח מבחינתה, "פריצה" היה ותחליט על כך. אם איראן לא תחצה את הסף הגרעיני – יתכן וסעודיה תוכל להסתפק ב"עצימת עין" ובנקיטת צעדים סמליים כמו הגברת התיאום ושיתוף הפעולה בין מדינות המפרץ. אך אם תהיה ודאות, למשל באמצעות ניסוי גרעיני, כי איראן היא מדינת גרעינית לכל דבר ועניין, אזי סעודיה תראה עצמה מחויבת לרכוש, תרתי משמע, יכולת דומה. אגב, איתות מצדה כי היא נכונה ללכת בדרך זו, עשויה להיות דרך אפקטיבית כדי ללחוץ על ארצות הברית להפגין ביתר שאת את מחויבותה להגן על הממלכה.
למרות שלאור יכולותיה העדיפות של ארצות הברית אין לסעודיה, בעת הנוכחית, תחליף להשענות על ארצות הברית, יהיה זה בניגוד לאופי הסעודי לשים את כל הביצים בסל אחד. סביר כי לשם הישרדותו יבקש בית המלוכה לשמור על כל האופציות פתוחות. אם בראייתה של ריאד יפגעו האינטרסים הביטחוניים המהותיים שלה ותישקף סכנה ממשית ליציבות הממלכה, היא תעדיף לנקוט בשורה של צעדים, גם אם סותרים, כדי להבטיח את ביטחונה.
לנוכח עושרה הרב וחולשתה הצבאית סביר כי סעודיה תבקש לבנות סידורי ביטחון כאלו שיעניקו לה יתר עצמאות בקבלת החלטות וסיכויים טובים יותר לקיים מאזן הרתעה יציב במפרץ לאורך זמן. בעת הנוכחית אין עדות מוצקה כי סעודיה מתכוונת ללכת בכיוון זה, למרות שהימצאות של נשק גרעיני בידי איראן יהווה איום חמור מבחינתה. אין הרבה מדינות שחשובות לארצות הברית כמו סעודיה והמשמעויות הנובעות מ"האופציה הסעודית" עשויות לאלץ אותה להוכיח באופן אקטיבי כי היא מחויבת להגנת הממלכה. כל מדיניות אחרת עלולה להביא למשבר ביחסים בין המדינות והיא בעלת השלכות חמורות על הסביבה האסטרטגית של ישראל.



חשיבותה של האמנה החדשה להפחתת נשק אסטרטגי

מבט על,   מאת מלץ גינסבורג תמר
האמנה החדשה להפחתת נשק אסטרטגי (START), עליה עומדים נשיאי ארצות הברית ורוסיה לחתום מחר בטקס חגיגי בטירה עתיקה בפראג, היא אמנת המשך ל-START I שנחתמה בין ארצות הברית לבין ברית המועצות לשעבר ביולי 1991. האמנה עוסקת בצמצום מספר אמצעי השיגור של נשק גרעיני וראשי הקרב שהם נושאים. זו גם המטרה המוצהרת של אמנה זו: לצמצם את הארסנל הגרעיני האסטרטגי המצוי בידי שתי המדינות. האמנה גם מאפשרת את המשך ניסיון השליטה בתפוצה של חומר בקיע מרוסיה לגורמים עוינים — אחת מהמטרות העיקריות שלשמן נחתמה START המקורית. אומנם הצורך בחתימה על אמנה חדשה זו נבע מכך, שתוקפה של האמנה המקורית פג בדצמבר 2009, ועל מנת לשמר את משטר הפיקוח והאימות היה צורך בחתימה על אמנת המשך, אך המטרה המוצהרת של אמנה זו נשזרה היטב בשני תהליכים: האחד, מגמת "אתחול" היחסים בין ארצות הברית לבין רוסיה עליה הכריז אובמה והשני, הדיון הציבורי המתקיים כיום בארצות הברית על הצורך לצמצם את מאגר הנשק הגרעיני בעולם. דיון זה מתמקד בסכנות הטמונות בזליגה של ידע גרעיני ותפוצה של חומרים בקיעים ממדינות המחזיקות בנשק זה לידי גורמים עוינים.
כבר במסע הבחירות שלו הצטרף נשיא ארצות הברית, ברק אובמה, לתומכים בחזון של עולם נקי מנשק גרעיני. לפני שנה, בפראג, נשא את נאומו המפורסם בו הדגיש חזון זה והצהיר על כך שארצות הברית צריכה להוביל מהלך שבסופו של דבר, אף אם לא בימי חייו, יוביל לכך. לכן, לחתימה על אמנה חדשה זו יש משמעות רבה עבורו.

START מוצגת לציבור כהסכם בקרת נשק משמעותי, אך למעשה אין בה החלטה חסרת תקדים על צמצום ארסנל הגרעין של שתי המדינות. האמנה דנה רק בארסנל הגרעיני האסטרטגי ולא בזה הטקטי. היא גם לא מתייחסת כלל לפצצות הגרעיניות האמריקניות המוצבות באירופה, כיוון שהן לא מוגדרות כנשק אסטרטגי. מעבר לכך, היקף הקיצוצים של ראשי קרב גרעיניים ושל אמצעי השגור שלהם (כולל טילים בין יבשתיים, צוללות ומפציצים) עליהם מדובר באמנה אינם משמעותיים ואף מבלבלים. שכן, בעוד שעל פי האמנה אכן יספרו את ראשי הקרב המוצבים על טילים (ביבשה או בים), לא ייספרו כל ראשי הקרב הגרעיניים אשר כל מפציץ מסוגל לשאת בפועל. על פי חוקי הספירה החדשים, נספר ראש קרב אחד לכל מפציץ, בעוד שבפועל, כל מפציץ, רוסי או אמריקני, יכול לשאת בין 6-20 פצצות. וכך, לפי חוקי הספירה של אמנה זו, מחזיקה ארצות הברית רק ב- 1650 ראשי קרב מבצעיים ולא ב- 2100 – המספר האמיתי של ראשי קרב מבצעיים המצויים בידה. רוסיה, על פי האמנה, מחזיקה ב- 1740 ראשי קרב ולא ב-2600 – המספר האמיתי. האמנה אומנם מצמצת את כלי השגור של הפצצות הגרעיניות אך מאפשרת לשתי המדינות להחזיק בכמות פצצות גרעיניות מבצעיות אשר אינה דורשת מהן לבצע שינוי של ממש במבנה הכוח הגרעיני הנוכחי שלהן.
העיכובים בחתימה על אמנה זו היו תוצר של מחלוקת בין הצדדים על שתי סוגיות עיקריות: האחת, קשורה לשאלות על אמצעי האימות של האמנה. רוסיה טענה, כי בהסכם הקודם אמצעים אלו היו חודרניים מדי. השנייה קשורה לתוכנית הגנת הטילים האמריקנית ולחוסר האמון של רוסיה, כי מערך הגנה זה מכוון רק כנגד מדינות סוררות כאיראן. מוסקבה דרשה לקשור בין ההחלטות הנקבעות באמנה זו אודות נשק גרעיני התקפי ובין תוכנית הגנת הטילים. בסופו של דבר לא נכלל סעיף שכזה באמנה.
למרות שגובשה אמנה חדשה, היא לא תיכנס לפועל עד שלא תאושרר על- ידי שתי המדינות. תהליך זה יכול להיגרר ולהוות מכשול עבור אובמה בהצגת ההישגים שלו. בארצות הברית נדרש רוב של שני שליש מקרב הסנאטורים לשם אשרור האמנה—מה שמצריך הסכמה הן מקרב הסנאטורים הדמוקרטים והן מקרב הרפובליקנים. בימים אלו מתקיים דיון נרחב בתוך ארצות הברית לקראת פרסום ה- NPR – מסמך בו נדון בצורה נרחבת מערך הנשק הגרעיני של ארצות הברית. השאלות בהן עוסק הדיון הן: ייעודו של הארסנל הגרעיני האמריקני ובתוך כך כמות הנשק הנדרשת, האם יש צורך בפיתוח של נשק חדש, רמת הכוננות ועוד. על מנת להשיג את הרוב הדרוש לאישרור האמנה (ובהמשך גם ה- CTBT, האמנה למניעת ניסויים גרעיניים), על אובמה להראות כי אין פגיעה ביכולת ההרתעה הגרעינית של ארצות הברית. נראה, כי הצמצום הצנוע מאד עליו סוכם בסופו של דבר באמנה החדשה יקל על אובמה בתהליך זה.
לסיכום, ניתן לומר שחשיבותה של START נובעת בעיקר מכך שהיא ממשיכה את תהליך האימות והפיקוח. היא מוצגת גם כחיזוק היחסים בין המדינות, למרות שבפועל לא נראה כי יהיו לכך השלכות מדיניות (כמו למשל בסוגיית איראן). אך מעבר לכך האמנה החדשה היא מסוג ההסכמים שחשיבותם נובעת בעיקר מהנרטיב שהם אמורים לחזק ופחות מעצם ההחלטות הנקבעות בהן. לא בכדי נקבע כי על האמנה יחתמו נשיאי שתי המדינות בפראג. "נאום פראג" של שנת 2009 חקק בתודעה הבינלאומית את התפיסה על פיה לאובמה יש חזון כי ארצות הברית תוביל מגמה לצמצום הארסנל הגרעיני בעולם. על בסיס תפיסה זו הוא גם זכה לקבל את פרס נןבל. אך בפועל, עד להסכם זה, מעבר להצהרות, התקשה אובמה להצביע על מעשים. יתירה מזו, רק לאחרונה הוא אישר הגדלה משמעותית בתקציב הביטחון המיועד להיות מושקע בארסנל הגרעין של ארצות הברית. שנה לאחר אותו נאום מפורסם בפראג מציג אובמה את START כצעד המשרת את חזונו. בשבוע הבא תיערך בוושינגטון ועידת פסגה שתעסוק באבטחת הנשק הגרעיני ובחודש הבא תתקיים בניו יורק ועידת הסקר של האמנה למניעת תפוצת נשק גרעיני (NPT). אובמה היה זקוק לחתימה על הסכם זה כדי להראות שהוא דבק בחזונו והוא פועל ליישומו בכך שהוא מוביל את ארצות הברית לנקוט בצעדים לצמצום כמות הנשק הגרעיני בעולם.
וכך, למרות שבפועל אין היא כזו, האמנה מוצגת כצעד משמעותי של פירוק וצמצום הנשק הגרעיני שעושות שתי המדינות המחזיקות בכמות הנשק הגרעיני הגדולה ביותר בעולם (כ- 95% ממנו). לאחר ההודעה של שתי המדינות על גיבוש ההסכם, כתב הסנאטור הדמוקרטי ג`ון פ. קרי בבוסטון גלוב כי לפני שנה ניצב הנשיא אובמה מאחורי המאמצים ליצירת עולם בטוח יותר מנשק גרעיני. "זה עובד" הוא כתב. "ב-8 לאפריל, הוא יחתום על אמנת בקרת נשק חדשה אשר תקצץ בארסנל הגרעיני של שתי המדינות ותחזק את מנהיגותה של אמריקה בצמצום האיום מפני נשק גרעיני."



רוסיה בין הטרור למדיניות החוץ, מגן צבי

מבט על,  
אירועי התקופה האחרונה ברוסיה – מתקפת הטרור האסלאמי מזה ומסרים בוטים לחמאס בדרישה להפסיק ירי רקטות על ישראל מזה – מצביעים על קיומה של דילמה רוסית, המשתקפת במדיניותה האמביוולנטית ביחס לטרור הבינלאומי.
מתקפת הטרור האחרונה, המבוצעת, ככל הידוע, על ידי ארגונים מוסלמיים בצפון קווקז, המפעילים טרור מתאבדים, לצד תקיפת יעדי ממסד ותחבורה, גובה קורבנות רבים, זורעת בהלה בציבור וגורמת למבוכה רבה לממסד הרוסי. עד כה לא השכיל ממסד זה להכיל את התופעה ופועל לפי שעה במישור ההסברתי, תוך השמעת מסרים קשים כלפי גורמי הטרור. ואולם בעיצומם של ארועים אלו העביר שר החוץ הרוסי לברוב בשיחתו עם מנהיג חמאס, חאלד משעל, דרישה להפסקת הירי על ישראל. על אף סמיכות ארועים אלו, אי אפשר עדיין להצביע על הזיקה שבינהם. הבולט לעין במקרה זה הוא דווקא השוני שבגישה הרוסית לטרור בביתם, לעומת יחסם לגורמים אסלאמיים רדיקלים בחו"ל. גישות אלה ייבחנו להלן.
הטרור נגד הרוסים מצד המורדים המוסלמים בצפון קווקז החל לאחר פירוקה של ברית המועצות, כמאבק לעצמאותם הלאומית, שהפך במרוצת השנים ושתי מלחמות עקובות מדם ( 1994-1996 , 1999-2007 ) למאבק מוסלמי-פונדמנטליסטי שמטרתו כינון מדינת הלכה אסלאמית בשטח של כל צפון קווקז. את המאבק הזה החלו בזמנו המורדים הצ`צ`נים שמן הסתם נתמכו על ידי גורמי האסלאם הרדיקלי במזרח התיכון תמיכה כלכלית, רוחנית וצבאית, לרבות השתתפות פעילה בלחימה נגד הרוסים. המאבק כלל לחימת גרילה רחבת היקף ופיגועי טרור, תחילה בצ`צ`ניה ובהמשך במחוזות מוסלמיים אחרים בצפון קווקז ולבסוף בעומק שטחה של רוסיה. דווקא בתקופה האחרונה הכריזו הרוסים על השגים משמעותיים בלחימה נגד המורדים ובכלל זה חיסול יחידות גרילה, סיכול ממוקד של הפעילים המרכזיים והשכנת חוק וסדר במחוז, בהנהגתו של הנשיא הפרו-רוסי קאדירוב. עתה גברו ברוסיה קולות הביקורת נגד הונאת הציבור על ידי הממסד גם בתחום זה.
האיום האסלאמי על רוסיה הופך לאתגר שקשה להתעלם ממנו. בפדרציה הרוסית גופא אוכלוסיה מוסלמית ניכרת של למעלה מ-20 מיליון איש (כ-15% מאוכלוסיית המדינה, המתאפיינת במאזן דמוגראפי שלילי), שמרוכזים בשני מרחבים: בצפון קווקז, ב-7 מחוזות, ובאזור וולגה ואורל בעוד שני מחוזות גדולים (בשקירטוסטן וטאטרסטן). מעבר לכך, מוסלמים רבים מהמחוזות הללו ובעיקר ממדינות מוסלמיות אחרות של ברית המועצות לשעבר, נמצאים בעריה השונות של רוסיה, במעמד של עובדים זרים. האוכלוסיה המוסלמית של צפון קווקז, שהינה מיליטנטית יותר, היא זו שמחוללת את מרבית פעולות הטרור אולם רוסיה חוששת ובצדק מפני התפשטות האסלאם הרדיקלי בכל שטחה. חרף מאמץ רב-שנים להכלתו, האיום האסלאמי ממשיך לאתגר את רוסיה, מה גם שאוכלוסיתה לא ממש מוכנה לעמידה במלחמת הטרור. נראה, שהממסד הרוסי טרם מצא את המענה המתאים וגם לו אין פתרונות קלים ופשוטים לטרור.
נוכח אתגרים אלו עולה השאלה לגבי מדיניותה של רוסיה ביחס למחוללי הטרור במערכת הבינלאומית. כאן ניתן למצוא תמונה שונה בתכלית. רוסיה לא רק שאינה משתפת פעולה עם המערב במאבקו נגד איומי האסלאם הרדיקלי, אלא מנהלת מדיניות אמביוולנטית, שלא בהכרח תואמת את צרכיה היא לעמידה באיום ברור ומיידי זה. מחד גיסא, מנהלים כוחות הביטחון הרוסיים לחימה קשוחה במוקדי הטרור בקווקז, אולם ללא הבלטת-יתר של הגוון האסלאמי של מוקדים אלה, אלא , לרוב, תוך הצגתם כמורדים במדינה וכפושעים, המטופלים על פי נהלי ביטחון הפנים. באשר לטרור הבינלאומי, לרבות זה הפועל מול רוסיה באופן ישיר (יצוין, שגורמי האסלאם הרדיקלי מתייחסים מצידם לרוסיה כאחד מיעדי הג`האד, לכל דבר ועניין) ההתיחסות הרוסית הינה שונה בתכלית. הרקע לגישה זו הוא אינטרס מדיני מובהק לשמור על המעמד החיובי מול המדינות והארגונים המוסלמיים, ובפרט אלה האנטי מערביים, ובכך לקדם את יעדי מדיניות החוץ הרוסית. תפיסה זו מתורגמת למגמת הפרדה ברורה בין הטרור מבית, המוצג כעניין רוסי פנימי ובשום דרך לא נוצר ההקשר בינו לבין האסלאם הרדיקלי, והטרור הבינלאומי הפועל בהשראתו. יתרה מכך, עם גורמים מסויימים יש לרוסיה הבנות באשר להימנעותם מפעילות אסלאמית חתרנית בשטחה של רוסיה בתמורה לתמיכה רוסית מדינית בהם. כמו עם איראן, למשל.
באשר לפניה הרוסית לחמאס בדרישה להימנעות מירי רקטות לעברה של ישראל, עובדה שאינה מוכרת מהעבר, לפחות במישור הפומבי, עולה השאלה – האם מדובר בשינוי במדיניות הרוסית והאם הרקע לכך הוא שינוי בגישה הרוסית לטרור האסלאמי. נדמה כי התשובה לכך היא שלילית. הגם שלחמאס חלק בכינון הפעילות האסלאמית הקיצונית בצפון קווקז בעבר, לא זה הנושא שמטריד את הרוסים עתה. למעשה, מדובר בדיאלוג שרוסיה מנהלת עם חמאס, במקביל למגעיה עם הרשות הפלסטינית ובעצם עם מרבית השחקנים בזירה המזרח תיכונית. במהלך פברואר האחרון גם משעל עצמו, גם אבו מאזן, כמו גם מלך ירדן, נשיא לבנון וראש ממשלת ישראל ביקרו במוסקבה. הרוסים דנו עם אישים אלו, בין היתר, בהיבטי חידוש תהליך השלום, למעשה בשושבינות רוסית. בהמשך, ב-19 במארס , התקיים במוסקבה המפגש של ה"קוורטט", בו הופגנה אחדות דעות חריגה באשר לתנאי חידוש תהליך השלום, שלא תואמת את האינטרס הישראלי. כמו כן הוסכם שם על כינוס הוועידה לענייני המזרח התיכון במוסקבה תוך מספר חודשים. בתסריט זה שמור לרוסיה תפקיד מרכזי, ככל הנראה בהסכמתה של ארצות הברית.
יתכן שהמתיחות שגברה לאחרונה בין חמאס לישראל על רקע ירי הרקטות מרצועת עזה נראית לרוסיה כמאמץ המכוון לטרפוד התנעת תהליך השלום האמור. בכך רואה רוסיה פגיעה באינטרסים החיוניים שלה, כאשר לחציה על משעל נועדו לבלום מגמה שלילית זו. בעשותה כן, רוסיה פועלת לא רק לבלימת ההידרדרות, אלא גם כדי להפגין את מעמדה המוביל במערכת הבינלאומית. מן הראוי לציין, שכיום רק לרוסים יש היכולת המעשית לנהל מגעים עם כולם באזורנו, ובפרט כשמדובר בגורם כמו חמאס. לכן, גם אם אין לפסול אפשרות לשינויים עתידיים במדיניות הרוסית בכל הנוגע למאבק באסלאם הרדיקלי והטרור הבינלאומי, עדיין מדובר ביישומה של המדיניות הקודמת , כפי שהוצגה לעיל.
ובאשר לשינויים במדיניות הרוסית בעתיד, אכן אפשרית בחינתה מחדש, מה גם שברוסיה גוברת הביקורת על מצב העניינים הקיים (אף כי יש הסוברים שהרחבת העימות יועיל פוליטית לממסד הרוסי). לכן אין לבטל לחלוטין שינוי עתידי, אשר היה ויתרחש, נוגע בעיקר לשתוף הפעולה הרוסי עם המערב לגבי המאבק הכולל באסלאם הרדיקלי. זאת אכן עשויה להיות התפתחות חשובה למדי.




  עורך: רועי פולד poladroy@tauex.tau.ac.il

 
TAU Homepage